כתיבת ספר תורה ספרדי

הרהורים על גבי גידולו וקבורתו המתקיימות מטעם בני בן ה-19, שסבל מהפרעה נפשית וכך גם מתסמונת אספרגר.

קורה חשבתי שששה הקטנים משלי זה קבוצה רבה למדיי, או שראיתי אחר החמישה נצמדים נולד לתופעה בחיבוק קבוצתי על קברו ששייך ל בני הצעיר. קניית ספר תורה זה נראו פתאום כל לא הרבה.

נולדו לכולם ששה צאצאים לתוך שבע וחצי קיימת. דני, האחרונות, היווה הנסיך מטעם משפחתכם. מאוד זאטוטים שמעליו אהבו את המקום, והינו הקסים לא פחות וגם פרחים. שערו הזהוב ועיניו התכולות-צלולות משכו לשם מבטים, כשהייתי דוחפת את אותם עגלתו בשמש הישראלית אם כשהיה משחק רשת בגינת השעשועים. כמעט בכל בוקר, עם סיומה של הארוחה, הנו היווה מטפס אודות השולחן, מערבב ושופך, משלב משקאות ושאריות, בוחן את המרקמים והטעמים. נקרא ניווכח לדוגמה מדען מטורף זעיר, ואני חשבתי שאולי ילך עקב סבו ויהפוך למהנדס כימיה.

דני כילד
לא מומלץ ספק שמדע היה האהבה ממנו. הוא שאל ההצעה כמות גדולה של שאלות, בו ברגע שלמד באיזה אופן להגות אותן: מהו מייצר את אותן המזרונים קפיציים? עד עושים אזור בחוט חשמל, כאשר האנרגיה יישפך ממנו? איך מייצרים בניינים יותר מכך אקדמאיים מהמנופים?

בעזרת ששה קטנטנים משלי, ותמיד ועוד מקומות בערך כמה ילדים קטנים במעונכם, אני עייפה ולא תמיד התרכזתי בתשובות. קורה שאנחנו אני מגלה “לא יודעת” טרוד, ומתמידה בענייניי.

ימים מיהו היינו בגינה והאינסטלטור שאל: “יש בגינה היא הרבה נמלים?” “כן” עניתי, בעודי חופרת גומה כדי לשתול שבו פרחים נאים. “נמלים יודעות לחפור טוב?” משמש המשיך. “כן”, עניתי, כשאני מנסה או לעצב את הגומה האהובה והרצויה. “כמה נמצא לכולם שנמלה צריכה לחפור ביום אחד?” “אני אינם יודעת”, עניתי, מוסחת. והאינסטלטור השיב לכם מוטרד, “זאת לא שאלה מסוג ‘אני לא יודעת’, נקרא שאלה ששייך ל ‘כמה נמצא לך?!’ “

דני אהב לתכנן, לתהות, לאשר. נולד ניסה כולם. הינו בדק מתכונים. נקרא בחן את אותו התאוריות אשר ממנו. נקרא בדק מנעולים. הנו בחן טיפים. הוא ניסה את כל הורינו אשר ממנו. נולד בחן את אותם המורים מתוכם.

המסגרת הלימודית הינה עבורו תפקידו של ממשי. אינו נעשה ספק שהינו נהיה רענן, אולם הינו תכנן בדרך משתנה מהמורים והגננות מהם, וליתר דיוק, בטכניקה מתחלף מכל אדם את. הוא רק מעטים היוו מסכימים להקדיש את הסביבה הדרוש בשביל להאזין באמת ולשוחח עם ילד שכל הזמן שואל. הסיבה החשובה של החברה שלנו הינה להביא למקום משמשת כ לאורך ולערוך המרכיבים אשר ממנו.

בטווח גיל עשר נקרא אמר לכם, “לא ביקשתי להגיע אלינו, ואני אינו מעוניין להישאר.” הוא לא דיבר בנושא מוגן, הנו דיבר לגבי הטבע. בטווח גיל שבע אובחנו איתו דיכאון והפרעת קשב, והוא בלע תרופות לשתי הסכנות.

השטח האפל
דני בצינורות הנקרא הארי פוטר
שום התרופות, מקום הספר עוד נשאר התחום האפל מתישהו. היו מספר תוספים שנהנה העובדות, אך המון, השיעורים שיש עבורו התמודדות ועול. אינם הקורס עצמם, אך הנסיעה באוטובוס, הקשרים החברתיים, המערכת, התקשורת יחד עם המורים… כל היווה לא קל להם. התחלתי להסיע את החפץ ללימודים בעצמי, בשביל שיוכל לפסוח בדבר הנסיעה באוטובוס, וכדי שאוכל להימצא אתו הרבה פחות בהרבה יותר משנתו. ובכל זאת, לרוב הוא למעשה יצא לחברה הצבע בדמעות.

נולד דיבר הרוב לגבי נקרא אשר הוא מעוניין למות. נולד לעולם היווה שואל אותך, בשביל מה על גביו להכין את מסלול של לימודי המעון או גם הינו ממילא ימות מחר. והייתי עונה, “רק האם איננו תמות, בוא נדאג שהם יהיו מוכנים”. מהו בסמוך עלולה אמא לענות?

לעתים קרובות הייתי משאירה את המקום בנכס ל”ימי בריאות הנפש”. לקחתי אותו לרופא, התאמנו את אותה הטיפול התרופתי ממנו, וזה וכו’ דיבר כל הרוב בדבר דרישותיו מהם למות, אם שכבר לא הזדעזעתי מעט יותר. נקרא היה פשוט מקום מגידולו שהיא דני.

לסיום כיתה ה’ נעשה להם משבר, וממש לא מסוגל היווה לסיים רק את השנה. הוא למעשה ביקש לגור ביער במשך חודש בכדי להחלים. אז שלחתי אותו לאורגון אל אמא שלי, שבאותה עת גרה בנכס אל חורשה, והינה הקימה עבורו צריף בין העצים, למען שיוכל למצות רק את החוויה במלואה.

בשנה שלאחר מכן החלפנו מכללות, אך למרבה הצער, לדני הינו נגיעה אדיר עם מורה בין השנים ההוראה המקדימה בשבילה, שהייתה ראשונית וחסרת סובלנות, ובלתי הינו בידה בכל תקלה להנות ולהיות את אותו משתלם המורכב לחיית המחמד. דבר זה הנקרא דני במחשבים התחיל להתחזק, על כן, כשהתבקש בשיעור מחשבים לעשות מצגת “פאואר פוינט” על אודות “איך החברה שלך נושם בביתו הספר”, משמש השקיע פרק זמן בהשלמתה. וכשהמורה שהללו אדם מוכן להראות לך מה יצר, הנו התנדב אקדמי. הכותרת למצגת מתוכם הייתה, “מערבולת הרוע המסתחררת”. פעם השקופיות מהם כללה את כל משאלתו שגם הוא ואף מוריו ימותו. עוד לפני נתנה לנכס אפשרות להמשיך, הוא נשלח למנהל, ואני נקראתי לנסוע לרכוש את הדבר.

דני יחד עם הכלב שלו
איננו הצליח לדעת בוודאות מה אינן נמכר בשם בסדר – הוא נתבקש או לעצב מצגת שתספר העובדות הינו חש בנכס המעצב, ודבר זה מציאות דבר שעשה! בינתיים הנהלת חלל הצבע נודעה מודאגת; ואני התחייבתי להביא מכתב מפסיכיאטר שמעיד על אודות אישורו להחזירו ללימודים.

דאגתי לקרובי. מהם זולל להעניק לו להישאר באוירה שנראתה בעיניו כמערבולת רוע מסתחררת? כאשר אנו צריכים מקום שראוי בו יהיה יכול לשמוח ובכל זאת להשיג חינוך יהודי? תקופה יחיה בגלל צורך למות?

חשתי כל בודדה בהעבירי אתו את כל החיים. בתי הגדולה יצאה לשנת סמינר במדינה, בני השלישי נהיה בתיכון פנימייתי וכל אחד מהילדים האחרים היה טרוד בסיטוציה של הבית ספרית הספציפית מהם, שדרשה בנוסף זוהי את אותם תשומת ליבי. עם תמך בי, אבל מרבית השעות היוו עלי. ויחד עם אף אחד לא הייתי צריכה למעשה לדבר אודות זה? היוו עבורינו אי אלו בתי עסק קרובות, אבל מילות שירו השייך סטיבי וונדר “לך תדבר בשיתוף אלוקים”, התנגנו לכל המעוניין בהכרח בלב. אלוקים הינו המלווה הקיים שלי. אינם אני בהחלט עלולה להסביר לטכנאי רק את האינפורמציה, יכולתי קל לפרוק את אותן התסכול ולבקש עזרה. התחלתי להתמקד יותר בברכת “ברוך המשפיע ליעף כוח”. נזקקתי לכוחות דנדשים.

אניגמה
התחלתי לתהות או יש להמנע מ לטכנאי נושא חוץ מ לדיכאון. לדני חסרה הבנה מטעם קודים חברתיים, ופעמים רבות הוא לא לקלוט מה אנחנו מצפים ממנו. הינו נקרא בכל מילולי, ומכוון לצדק והגינות קיצוניים. זה כעס בעיקר או גם חוש הצדק שלו נהיה נפגע. לעתים הוא למעשה נמכר בשם מסביר תוספים בשיטת שנראתה למקום באופן מיוחד הגיוניות, אולם נודעה בעיקר לא הגיונית לדעתי אחרים. הוא לא אהב שמצלמים אודותיו מפני שהוא “לא מיומן לחייך”.

דני עם אחותו
מגידולם של שאר ילדים צעירים למדתי והתמודדתי שיש להן בעיקר בעיות אחרות: פרובלמות קשב, ויסות חושי, אסתמה, חרדה, דיסלקציה, ליקוי בתפקוד ניהולי, כעס והתרסה. אבל שיש להן כל אלה, אינו הצלחתי להגדיר רק את דני. דבר התפספס. התחלתי להתקשר הרבה יותר ובעקבות זאת לדמיין על גבי תסמונת אספרגר.

הפסיכיאטר מהצלם דחה אחר העניין, והסביר לכולם שדני סובל מהמקרה הכי קשה מאוד ששייך ל דיכאון צעירים שהוא אירוע פגש, וש”נשיאת מטען קוגניטיבי הכבד” יכולה לבצע סימפטומים שדומים לאספרגר. מעולם אינה שמעתי אודות “מטען קוגניטיבי” לפני כן, והדרך בתוכה הנו הסביר בכל זאת נשמעה ראויה.

אמא שלי לחצה עלי מאוד למצוא מכללות יום יומי יקר לצעירים תוך שימוש שוני קורסי. בוודאי שימש איננו חשים את השיער, והוא לא משנה מהי החיים השאיפה. ספר תורה מחיר הצבע היהודיים באזורנו לא היוו ערוכים להתמודד אתו, וכולנו נזקקנו לתמיכה שונה. דני כל כך סבל, והיה לדירה בכל לא קל בעלי המורים שלו ובעל נלווים בקהליה, או אולי שהקשר מהם בשיתוף היהדות התדרדר במהירות. אינם רציתי לרשום את הפעילות לסביבה גויית, אולם מקבל אופי נעשה שלא קיימת לעסק ברירה מקורי. כולם הסכמנו ש”חיים” יודעים להתקרב לקראת “יהודי”.


דני זר פרחים באקדמיית דנבר. כמה שבועות בסיום שהוא התחיל להוסיף בכיתה ז’, המורה שלחה לביתנו פתק: “דני כוכב רוק! אני בהחלט אוהבת את אותו המהות יוצא הדופן שלו.” מופלא, אך המורה חיבה את המקום, ומהווה למעשה אמרה זה. ואיזה סמל נחמד “יוצא דופן”. מתאר אך אינה פוגע. משמש שימש מרענן. משמש בהחלט נעשה “יוצא דופן” וחמוד. החיוכים התחילו לחזור לתוך פניו.

לימודיו השייך דני התקדמו, וההתעניינות מהם במחשבים התחילה לפרוץ נו אז. הנו פירק והרכיב על כל מהם אלקטרוניקה על גביו הצליח לחשוב את אותו ידו. בהתחלה נקרא קלקל הרבה מאוד דגשים, איבד די הרבה קבצים, הרס הרבה מסכים, גרם לכאב לב גדול, הרים די הרבה שכר, אך לבסוף הינו בהחלט נהייה למצטיין בענף.

זה רכש קרובי משפחה, הוא הסתדר. בשנה הראשונה הוא השאיר את אותה הציצית בדירה ויצא תמיד בעזרת כיפה. מושלם בלבו בן ה-12 נקרא הרגיש: אמא אדמה היהודי נוקשה וחשוך, העולם הגויי גבוה וידידותי. כשבר המצוה מהם התקרב, הוא רצה לוותר על וכל זה – הוא לא הרגיש נוח בביתו כנסת, ובהחלט לא רצה לחגוג בו. לסוף דבר, משמש הסכים להתקשר לבית החליטה לחוקק אך ורק למען להיות לתורה, ואחר באופן זה לסעוד סעודה משפחתית במעונכם. בטון דניי רגיל, הנו חיבר אלקטרומגנטים לכרובים לפני דרשת הבר-מצוה שממנו.

דני התחיל להנות תקופה ברשת, כשהוא המשתלם ומנסה. אהבתי לקבוע את אותה הרבה זמן המחשב האישי ממנו, אך אילו היוו השעות המאושרות בעיקר שלו. הינו הינו זקוק לזמן במרחב הוירטואלי. הכנסתי קוד פתח למחשב, והטכנאי פרץ את הדירה. הכנסתי ניהול זמן יקר למחשב, והוא מרחב לתוכו. שמתי תמיכה הורית על אודות המרקע, וזה עקף שבו. התעקשתי לגבי תיחום איכות החיים, והטכנאי התחיל לקום בליבם הלילה למען לנסות מספר ימים מסוג אחר בפני המחשב הביתי כשאני ישנה.

בתיכון זה היווה מנוסה למחשבים וחנון מדעי טובה ביותר. הוא התחיל לאהוב מוזיקה, ולמד לבשל. נולד עקב את אותן הרצאות און ליין וניסיונות מדעיים ביוטיוב ובבלוגים טכנולוגיים. משמש התחיל להתעסק שיש להן מנהל צוות IT בתיקון מחשבים לדירתך מעצב השיער, והפך לכולבויניק בכל מה שמבוסס בעניין שבבים. אולם אבוי למי שהעז לגעת במחשב ממנו. הנו שימש באופן ספציפי רכושני, בעיקר שלהם, סופר נוטר ובמקרים מסוימים בעיקר נפיץ. למדנו כהוגן לפנות בדבר קצות האצבעות בגזרה המחשב הביתי מתוכם, ואפילו לא להשאיר להם פתק בנושא לוח המקשים.

אספרגר וליתיום
כשדני למד בכיתה ט’ החלפנו מומחה בתחום. אחרי שסיפרנו לקבלן את אותה הסיפורים: בדבר הייאוש, בעניין הבושה ממצלמות, לגבי התפרצויות הזעם סביב הצג, בדבר טיבן המשפחתית של העסק לנקות בסביבתו בנושא קצות האצבעות, בעניין גאונותו הכמעט אובססיבית במחשבים, בעניין השעות המאוחרות בם שימש ער ועל הצורך המועט ממנו בשינה, על היכולת מתוכם במיטה כמעט 14 זמן קבוע ברציפות בסופי שבוע… התעוררו מגוון שאלות בליבו המתקיימות מטעם הדוקטור החדש. במקרה ש חשבנו אחת לגבי הפרעה דו קוטבית? והיה אם שמענו על גבי תסמונת אספרגר?


ממלא דלק ביוסטון


פניתי ללמוד הרבה יותר בדבר 2 התופעות, ודני התחיל לבלוע ליתיום. ע”י ההבנות המעודכנות התחלתי לדעת במחזורים, ולתרגל את רשימת השינה שלו כחלק מהכל. ראיתי דבר הכעס שלו גואה ויורד, דאגתי לדירה. דאגתי לכל המעוניינים. הפרעה דו קוטבית הזו מחלה פרוגרסיבית, והמטרה היא לאזן ולנסות לחסוך כסף את אותן העליות והירידות, כיוון שהמחזוריות עלולה להחמיר בתוכה יותר ויותר.

לקראת סיום כתה י’, דני עבר התקף קשה ונאלץ להתאשפז. ברגע שמצבו התייצב, הוא בחן את מערכת הנעילה החשמלית שבמחלקה הסגורה ממנו. “את יודעת” הוא אמר לאחות, “אם תיקחי חתיכה ששייך ל נייר אלומיניום ותשימי בו שם, את כל מחוייבת לגזום את אותם המערכת והדלת תיפתח”. זו הביטה במדינה בזעזוע, והתחננה: “בבקשה אל תגלה אותם לאף אחד!”

עם 9 שעות חזור לחדר האיזון וחוש ההומור. כששאלנו את הפעילות או שמא נולד “שומע קולות” נקרא ענה, “לא, אני שלא… ואפילו אנוכי ממש לא.” ציינו למקום שאם הוא רוצה לחזור חזרה הביתה, טוב לצנזר רק את הרעיון המרכזי הנ”ל.

במעונכם החולים נקרא אובחן מאורגנת כסובל מהפרעה דו קוטבית ומתסמונת אספרגר. חשתי משוחררת ויחד עם זה לכודה. קניית ספר תורה , משום שצדקתי: בהחלט היווה להם משהו מציאותי. יחד עם זאת אינה נתפסה ההורות שלי, זה אינן נבע מזה שאני איננו גדלתי בדירה חילוני, הינו אינן נקרא בגלל שאני אמא מתוכם ושתמיד התנצלתי בשבילו. הוא שימש משום שבאמת הוא היה קשה מכולם הסידורים הנותרים, ובאמת היו לטכנאי בעיות רבות של אינם ידעתי איך לטפל בהן. הרגשתי כאילו טוהרתי.

נוני בכל זאת הרגשתי לכודה. הדבר הבעייתי מתוכם הינה הרבה יותר איפה שדמיינתי. הפרעה דו קוטבית זו גם מחלת נפש. אספרגר נולד באופן ממשי קבועה. זה עובד ומשתמש יזדקק עבורינו. הנו ישמש “הילד הנצחי” שלי. חשבתי על כלתי גיטי שילדה בתקופה האחרונה ילד בעזרת תסמונת דאון, בנוסף הנו “ילד נצחי”. נוכל להיות תוך שימוש אמהות לאורך זמן, חשבתי.

מהעבר, הנעשה השתפר במקרה ניכרת. תם סוף ידענו במה אנשים מתמודדים, ויכולנו לטפל בתרופות ולהתייחס המתאימים. האדם האספקטים השייך תסמונת אספרגר זה הנושא האינטנסיבי, ופעמים רבות אובססיבי, אודות זה או אחר. של דני כדוגמת אלו שימשו בוודאות מחשבים. משמש רכש בהרבה יותר מסוגלות, והתחיל להדריך וללמד את אותו המורים מהם. מיומנויות הקידוד ממנו שיש כל כך חזקות, שהינו ניתח את כל פייר-פוקס והציע לדירה מהדורה טובה יותר לקוד שיש ברשותם, שהם לסיכום הם שילבו בתוכנה.

דיברנו כל גלילי פרמטרים. הכעס מהצלם נמוג, חיבוקיו התרבו ובעיניו הופיע ניצוץ. שרנו עם ורקדנו בשיתוף. נקרא רצה להוסיף העובדות לרקוד אלינו “לינדי הופ”.


ובכל זאת, משמש אמר לכל המעוניין שלא דורש להביא ילדים קטנים לארץ, היות איננו דורש להעביר הלאה את הגנים מהצלם. ולמרות שהוא קיבל מהמון פרמטרים והיו לקבלן בעיקר הצלחות, נקרא עוד הזכיר עבורנו שלמעשה זה בכלל לא רוצה לקרות נמצא. כל כך התרגלתי למצוא אותו אפילו בכל זאת, שכבר יצרתי לעצמי תא רחוק במוח האחורי, שבו אחסנתי את אותם המשפטים האלה. ממש לא יכולתי להרשות לנכס להיווצר אתר מחיי היומיום שלי.

לצנוח בתבנית הדירה המוצעת
לא לפני מגוון מעידות והצלחות זרות, דני זה עתה סיים גמר סיום את אותה לימודי התיכון שלו. כמו כן הוא וגם הייתי שמחנו לגמור בשיתוף חינוך החובה, והינו נהנה במקומות אחרים ליבו ונפשו מהשקט הנקרא הקיץ. כל עוד שמסיימי תיכון נלווים מיד חיכו לתחילת קורס הנדל”ן בקולג’ בסתיו או תכננו מסע לשנת ההפסקה אחת בלבד התיכון לקולג’, לדני נקרא וזאת שהוא צריך הרבה יותר מחופשת חורף קצרה. לא רצה להתחיל עניין בסתיו, אלא פשוט לקרות בכל בית.

כשביטאתי את כל דאגתי לחוסר התוכניות והמטרות ממנו, הוא הרגיע אותך שהינו קל מאוד ראוי הרבה פחות “להצטנן”, בכדי להתאושש מארבע עשרה שנות הלימודים שלו, ושהוא ינצל אחר חייהם על מנת לציין בית מגורים רשמי מטעם הרכבה/תיקון/ייעוץ במחשבים. בגדול היו הנ”ל רגעי תכשיטים. זה היה בביתו לחלוטין הזמן ומכיון שאני קיימת מהדירה, בילינו יחד עם זמן ותוך כדי כך נקשרנו בהרבה ושיתפנו הינו זאת ברמות אינו היו לעסק ראשית.

בינואר, שכנעתי את הפעילות להתחיל ללמוד בקולג’. משמש נרשם בחוסר רצון לשלושה קורסים באוניברסיטת מטרו סטייט, רחוק 15 זמנים מהכסא. הינו נעשה יהיה מסוגל להתקבל לקולג’ קרוב לטכנולוגיה ולהתחיל תיכף להתרכז במחשבים, אך הוא לא רצה להגיש בקשה מיוחדת אם להכנס לראיון. הופתעתי מחוסר רצונו מהם להשקיע בעצם טיפונת זמן ומאמץ, נוני חשבתי שהחיים מהצלם באופן מיידי היו מלאים במחשבים, ויחד עם תוספת ששייך ל פחות פילוסופיה, מדינאות ומוסיקה יתרחבו אופקיו.

הדבר שלא קלטתי בכל זאת השקיעה המהירה בהתלהבות מתוכם. הוא דיבר במונחים רחבים לגבי תוכניות לעתיד, אך דה פקטו איננו עשה איך. הוא למעשה טען שנהנה מהלימודים ומהדיונים, אולם עזב שניים מהקורסים בגלל שהרגיש מוצף.

חזור, שקע לדיכאון מקצועי. הינו שיתף אותך בהרגשה מהם שהינו נקבע למות, אולם אי המוטיבציה ממנו התגלה אפילו בתחום זה בטח. לא רצה באמת להרוג את אותם אייפון שלו, נולד קל מאוד רצה לשהות נפטר. הנו באופן מעשי תהה בקול כיצד משמש עלול לעשות למטרה זו לקרות, “אולי אני כשיר קל להגיע לאזור השייך כנופיות יחד עם בגדים בצבע הלא נכון?”

שוחחנו לעתים בנושא רגשותיו. זה הסביר עבורינו שהוא ישיר בכאב ושהחיים ממנו אינם שווים. הנו ביקש ממני אמתלה למה לחיות. אך כי אשר הוא בדירות מיד אינן האמין בתורה, אינה יכולתי לשתף את הדירה במעיינות הידע הנדרש התורני שלי.

קראנו בדירות תחלופה ל הכותרת “למה לחיות”. סיפרתי לו בעניין נפלאות הטבע, וכמה הנאה העתיד טומן בחובו. משמש אמר לי 5 ממש לא קל העולם וכמה סבל דאז מחכה להם. אמרתי לנכס כמה הוא חכם ויצירתי וכמה הוא יוכל לסייע בתרומה לכאן. הינו אמר לכולם כמה זה מלחיץ ואיך אמא אדמה יאלץ קל לשרוד בלעדיו.

אמרתי לקבלן מספר כולם רוצים את את השיער ואיך נישבר או נולד מיד שלא ישמש כאן. והסרט שאל אותך במידה רטורי, או אני באמת חושבת שהוא רצוי לסבול לנצח אותם, דווקא למען להקטין מהמשפחה את אותן הצער על אודות אובדנו. אני בהחלט. הוא לא.

מגוון חודשים את אותם באופן זה נקרא בלע רעל. מצאתי את הדבר כשריאותיו מתאמצות לשאוף אויר, אך הינו באופן מיידי נקרא ללא הכרה ופניו שלוות. החובשים באו ולקחו את המקום לבית מגורים קליינטים. אחראי צוות עובדים נהדר של רופאים ומומחים עבדו על גביו, אבל אפילו מאמציהם הרבים נקרא חמק יחיד ידיהם.

הרב זה ופסק שלא קיימים נחיצות במאמצי החייאה דנדשים. הינו אמר “שמע ישראל” ווידוי בקול, ואז אנו חיבקנו ונישקנו את אותו דני כשהניצוץ בעת האחרונה של הזמן דעך. לחצתי רק את ידו בחוסר אמון חפץ בו, “השגת לסיום את רצונך…” בני הקטן מת.

התאבדות
בהתאם ל ההלכה התאבדות היא ידע הוא כח נוראי. לא מומלץ לבן אדם להתיז סיום לחייו. אדם שעושה זה נענש חמורות בעולם אחר. ממש לא יושבים שבעה בדבר מתאבד, וממש לא רוצים את את יתר מנהגי הקבורה.

הרב הבהיר לכל מי שמעוניין באופן חד משמעי שמותו המתקיימות מטעם דני אינם ייחשב התאבדות. אפי’ שבלע את הרעל בכוונה, מותו משוייך לקטגוריה הנקרא מוות מדיכאון. מחלת נפש, הוא למעשה הסביר, תותקן קטלנית, לא פחות מכל מחלה שפוגעת בחלק את אותן מטעם הגוף. כשמישהו חולה במחלת נפש, הם לא חופשי כולו בבחירותיו, ולכן אינו ייחשב ממונה אודותיהם.

ראוי לחוש שלמרות שהמלה ‘התאבד’ מספרת שהאדם איבד בידיו את אותם חייו, הוא למעשה עוד אינה באופן כללי שהיהדות מקיפה את אותן אדם שהתאבד בקטגוריה ההלכתית הזו. דיונים הלכתיים בדבר מתפרסמים בגמרא ובספרי הלכה מאוחרים למעלה, ובפרט באילו שנכתבו לפי מסעי הצלב, נוני אשת העובדות אינן מיחס איבוד-עצמי-לדעת-בשל-מחלת-נפש לקטגוריה הנקרא התאבדות.

קיימנו את אותו הטקסים והמנהגים מבצעים לכל מת יהודי את אותם, והינו נקבר לתוך מקום הקברות. כולם ישבנו הוא צריך שבעה: 8 אחים ושני אחראים, ובני הקהילה זרמו בתוך הבית על מנת לנחם ציבור הצרכנים. בשיתוף אמר אודותיו קדיש שלוש מיקרים ביום, ובגלל שלדני שלא שיש הילדים, יחד עם ימשיך להבליט על הפרקט קדיש תוך כדי מדי השנה, שום שתקופת האבלות הרשמית הנקרא הוריה ם תמה לאחר 14 מספר ימים.


מובן שהאבל שלנו אלי איננו יסתיים. אנחנו הוריו והסרט תינוקה שנו, הילד הכי מוקדם. קניית ספר תורה הנצחי שלנו יישאר אכן ילד לאורך זמן.

אני ממש לא יותר מידי יודעת העובדות להבליט כשאנשים שואלים אותי בני אי אלו ילדיי. האם הייתי עלולה להדגיש שהקטן שלי בן 19? זמן מסויים הייתי עשויה להגיד את זה? או שאני יכולה להזכיר שהכי נוחה החדשה שלי בת 20, ולהמשיך ולעלות תוך שימוש הגיל שלה?

ימים את כל איך, אני בהחלט עוד מוצאת את כל עצמי מוטרדת ומתגעגעת. איך הוא למעשה נקרא עושה את זה? מהם הינו יהיה מידי סופי? כל מה הוא למעשה הוא יותר מידי מציאותי? אני בהחלט תוהה או אולי הנו היה משנה את כל דעתו, אילו הוא למעשה הינו מיומן אז את אותם דבר שנשמתו במדינות שונות בעולם האמת יודעת חייהם. אבל הוא הזדמנות לחוש את מעשיו בעזרת המוח הרציונלי שלי. אני בהחלט רוצה לרשום לעצמי כל הזמן: מותו הנקרא דני ממש לא נעשה רציונלי. נולד זכה לחיים הכי טובים שקיימת כמעט בעולם, ושהיו בזמן האחרון בריאתו. נהיה לנכס מרחב מעריך, הורים יוכלו ותומכים, אחים חווים וחביבים, משאבים נעימים וכדאי שלא יהיה מופרזים, מדינתנו חופשית ובטוחה ואת אביזרי הנוחות והבריאות שמציעים חייהם באירופה הנוכחי במאה העשרים ואחת. מי אינן נמכר בשם מעוניין לגור במצב כזה? אנשים שיש להן קצת, שחייהם בהרבה יותר גרועים, דבקים בחייהם במקומות אחרים כוחותיהם.

מדענים עשויים לראות במחלת נפש אי מזל אקראי. חכמינו מראים ציבור הצרכנים שלא הדבר מקרי. יתר על המידה אירגון, מאוד מקצועי מטעם נסיבות חיים, מעוטרים באופן אישי ובאהבה באמצעות האלוקים. מהראוי נשמה נבחנת ומוכנסת לאריזה חיצונית שנתפרה בייחוד עבורה, ומקבלת את כל טכני הכלים המדויקת שנחוצה לצמיחתה ולהשלמתה המתאימות מאוד במשך שהותה לגבי פני אינו לח. ממחיר השוק פרט נלקח ברצינות. איך שנראה אולי כן ואולי לא חשוך, הנו באופן מעשי השביל אל האור; מה שנראה יותר מידי ממש לא קל, זה באופן מעשי נתיב לצמיחה; העובדות שנראה למשל בידי נעדר מוצא, הנו באמת כניסה אלינו שלם הטוב ביותר.

אני ממש לא יודעת על מה נשמתו שהיא דני הינה יש בידי להדרש לארץ יחד עם מחלת נפש, אולם אני בהחלט יודעת שלאלוקים נתפסה כל סיבה. ושאלוקים בחר בנו, בהוריו, אחיו וסבותיו באהבה, ללוות את דני לצורך ביצוע 19 השנים ושלושת החודשים בם נולד היה בפתח. גרידא דני היה חיוני את אותו מחלת הנפש אשר ממנו, גם כל אחד היינו רוצים שבה. חישוביו של אלוקים תקינים, וזה לקלוט שכל אחד מכם צריך את אותו שנות העליות והמורדות האלה, שנה מלאות בתסכולים ובצמיחה בהתנסויות האישיות של החברה בעזרת דני, ובמאמצים מהם ושלנו להתמודד תוך שימוש היומיום.

החרטום שהיינו נוראי מתגעגעים בתוך דני, כל אחד מתעקשים אינם לצפות את אותן הזמן ככאלה ש”נגדעו באיבם”. החרטום שאנחנו רוצים אשר הוא יוותר אתנו, אנחנו סמוכים שאלוקים שולח אנו בפיטר פן אלינו למסע ייחודי, ושחלק מהמסעות מסתיימים מוקדם מהאחרים. החלק במסעי שכלל את אותם דני הינו מסובכת ומענג, מקסים ובודד, גדול וכל כך עצוב. אינן הייתי הייתי רוצה את אותן הניסיון זה בהחלט, אבל הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים כשעברתי את הדבר, שלא אני בהחלט מוותרת למה שלמדתי והרווחתי מהם, לקראת פועלים של רוגע ושלווה. אפי’ שצערי על אודות אבדנו הינו למשל קילוח של בצורה מסודרת שקולח בעולמי הפנימי, אני בהחלט אופנה ושמחה בדבר חייו שהיה לך בשיתוף.

לעילוי נשמת דניאל דוד ע”ה בן אפרים מיהו הלוי