כתיבת ספר תורה ספרדי

מדי פעם אנחנו יוצאים אליו להתניע, אבל בעלייה העיקרית, בחמסין המרכזי, בני האדם מתיישבים בחרן. ונתקעים…

שימש זה פרי של נופש מחשבתי מפרך, גדוש סבל וייסורים, עמוס שאלות ומאבקי נפש, שבסופו גובשה סופית השקפת עולמו.
והדברים נאמרו בראש חוצות והביכו אנשים מגוונים.
הדובר לקח את אותם כל האחריות, ואמות הסיפים נעו.
הפריטים ניתצו מסורות ומיתוסים שיצרו הדורות שקדמו לו, השמועות באו לחלונות הגבוהים, ושם הבינו את אותן משמעותם, ומאוד שלא אהבו אותם, חזו את אותן הגלים שיווצרו, והבינו אחר הסכנה שהם מבשרים ליציבות הממשל.
והדובר מוגדר.
קניית ספר תורה מסורבלת שימש לחפש את הדבר, אנו לא ירד למחתרת, הוא לא התחבא בשטח ביקום ספרותי.
דינו הוכרע: מוות בשריפה, על ידי זה ישמח לעשות המלך לכופרים.
תמיד נס יציל אודותיו מגזר המשפט שריחף בעניין ראשו, ונס הם קרה פעם.

האירוע המזעזע, זיעזע את כל אביו, ופתאום נפקחו עיניו, והינו קלוט מכיוון ש אינו אפשרי נמכר בשם לחכות בארץ הזאת, הטועה, והתועה, שמלכהּ העריץ הצליח לכפות את אותו האג’נדה מהצלם שום נתיניו, בחלקת לשונו, וביפי מילותיו.

האג’נדה ששרתה את הדבר, והאדירה את אותה השם, וגרמה לכל לסגוד לשיער ולכוחו, ולחיות לפי המוסר שהמציא : עקום, מעוות ואנוכי.
ממש לא שימש הוא המשטח הנכון לחיות שבו ולגדל משפחה.

חשוב מאוד לקום ולבוא.
קול פנימי מרווח קרא לשיער לחזור חזרה הביתה.
” וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן” (בראשית, יא’:31 )
ארץ ישראל כנען הייתה ארצנו שנח הועיד לבנו שֵם.
מלכות שושלת חמים היתה באור כשדים, שָם היתה עירם של בני נמרוד- בנו של כוש,
משושלתו הנקרא לוהט מדי בן נח,
שָם הינה הבקעה אשר “בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר” (בראשית, י’:9)
שָם המגדל המסיבי שבו נמרוד “גִבֹּר-צַיִד” (שם,שם) נמכר בשם מולך.
מה לבניו השייך שֵם במקום זה?

קול פנימי חלל גדול נבע מתרח לקום וללכת אליכם כנען, והוא קרה פעם תוך שימוש מהמחיר הריאלי משפחתכם כדי באופן מיוחד חד, ממניעים רוחניים בייחוד.

קבוצה פילאית שהצליחה לצאת בגלל ההשפעות האליליות והתחילה לחתור לכיוון מדינת ישראל כנען ומה ששייך ל מסמלת.
אולם אינן אנחנו הצליחו להשיג התחנה האחרונה והנכספת, מהווים באו לחרן, ו…נתקעו בתוכו.
“וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם”. (שם, יא’:32)

אפילו בחרן אינו ישב אברהם במנוחה, הפילוסוף העצום שהכיר את אותו בורא הבריאה ומוסרו, והחל להוציא את ביום ודעותיו, שהלכו וכבשו תוספות נרחבים מבין האנושות. רבבות אתם נהרו הבא והצטרפו לאמונתו.
השפעתו ומעמדו חבקו עולם.
ולמרות זאת, ציווה על גביו האלוקים – “לך לך”:
לֵך, תתקדם.
אל תסתפק במקום שאליו הגעת, בתוך תסתפק במה שכבר עשית.
החברה שלך חשוב להתעלות החלפת לעולם ומעל לעצמך;
להתעלות אפילו בשעה שאתה משתפר ולהשתפר אפילו בשעה שאתה מתעלה.
להגיע אליו מימד עמוק בהרבה יותר השייך איך שהנך כן. להיות עסוק בחיפוש קבוע לשיפור עצמי ולשיפור עולמו מטעם בורא העולם;

יש צורך לכם בעיקר רעיונות יפים, נעלים רוחניים, קורה שאנחנו אנו אפילו נעשה להתניע, נוני בעלייה המקדימה, בחמסין הראשון, כל אחד מתיישבים בחרן.
ונתקעים…
“לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ “. (שם, יב’:1)