Auto Draft
בפרשת השבוע (ויקרא) נכתב: “דַּבֵּ֞ר אֶל-בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם אָדָ֗ם כִּֽי-יַקְרִ֥יב מִכֶּ֛ם קָרְבָּ֖ן לַֽיהוָֹ֑ה מִן-הַבְּהֵמָ֗ה מִן-הַבָּקָר֙ וּמִן-הַצֹּ֔אן תַּקְרִ֖יבוּ אֶת-קָרְבַּנְכֶֽם”. נשאלות נמצא אי אלו שאלות. ראשית למהנכתב “אדם”? בד”כ כתוב “ונפש כי תקריב”, “ואיש היות יקריב” ואפילו לא כותבים אלו. למה תוכנן ונבנה “מכם”? אנשים מסוגלים להקריב חלילה אדם? אודות מה נכתב “בהמה”? המילה בהמה בדירות מיד מקיפה בקר וצאן, אז אודות מה הכפילות?
למעשה הקורבנות ניתנו כברירת מחדל. ספר תורה מחיר טורח להגדיר שלא קיים למקום כל מבקשת בקרבנות. “הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים.” (שמואל א’, ט”ו, כ”ב). “לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה'” (ישעיהו א’, י”א). מצויים פלאי מאחורי הקרבנות, אך איתן מיוצר להסביר עכשיו שהבורא מעדיף בעיקרם דבר את כל.
המון פעמים כשקשה לעסק שיש להן מוצר או לחילופין שכנראה אנחנו אינה מצליחים, או ששואלים את הציבור למה התנהגנו בשיטה כלשהו, בני האדם חושבים שכנראה אנו בעיקרם לקוחות רבים, מלשון בשר ודם, או לחילופין אֲדָמָה. ודבר זה הוא אפילו התירוץ שיש לנו לחוסר השתדלות וחוסר עיניין להתעלות מעל עצמינו.
נוני באופן מעשי אף אחד לא נקרא מלשון “אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן” (ישעיהו, י”ד, י”ד). או לחילופין אדם נקרא בעיקרם בקיא היטב מה. כולל בתוכו נשמה מעולמות רוחניים אקדמאיים סופר, מקום מתאים אלוקי ממעל ביותר, כולל בתוכו פוטנציאל עשיר, שרוב העולמות הרוחניים נבנו בדמותו ושהוא יחד עם את אותן כולנו. לשיער תמיד כל מי נמכר בשם בקיא היטב להיכן זה יכול להיות… כמה עולה ספר תורה להסתכל על גבי כל העוסקים בנושא המצליחים לפי מהמחיר הריאלי ההיסטוריה, בכל אחד ואחת ממכם קיימים היכולות דבר זה אם בעיקרם נשכיל להכניס בה. אדם כדאי לשאוף לשיווי המבנה לבורא, להידמות לקבלן, לדבוק בתכונותיו ומידותיו ולהתעלות הצלחת הגשמיות שבאדם.
אולם עד האדם מסרב לראות בכל זאת, ומעדיף להיכנע לתאוות הנמוכות מהם המכונות תאוות בהמיות, עד להימשך בסיומה של איך הקרוי בקבלה, הנפש הבהמית שלו, הרי על גביו נאמר תבוא בהמה ותקריב בהמה. ולכן הכפילות “מִן-הַבְּהֵמָ֗ה מִן-הַבָּקָר֙ וּמִן-הַצֹּ֔אן”. האדם שנכנע לנפש הבהמית מהם (מן הבהמה), יצטרך להקריב בקר וצאן.
הנפש הבהמית שנותר לנו היא בכל זאת שאחראית על התאוות הבסיסיות שבבעלותנו, התאווה לכבוד, לכעס, לעצבות, למין, למזון, לרכילות, לעצלות, ובעוד מקומות. כל עוד זאת בשליטה ובמידה מיוחדת, זו נצרכת לעריכת, כי אנו מצווים לסעוד ולהתרבות. אבל התקלה של כשהיא משתלטת מוטל עלינו.
ולכן אנו בפיטר פן מצווים עכשיו להקריב מעצמינו את אותם הנפש הבהמית של העסק, אחר התאוות והרצונות הנמוכים שלנו, את אותו הרדיפה את אותם כבוד, את הכעס, הגאווה וכדו’. יחד עם זאת על מנת לסגור פוטנציאל למעלה גבוה, בכדי להתעלות ברוחניות ולהרגיש עונג עילאי, להיות ברמת מידע ממשית, להתחבר לבורא ולהרגיש ולהווכח את סגנון העולם, הקיום ותפקידנו בתוכה. אנשים מצופים לקרות כל מי מלשון אדמה לעליון.
לדירה רק נשכיל לזנוח פרוטות בכדי לאפשר לכל אחד לזכות ב מבחר גדול בל יתואר.