אף למחנכים מותר להתנצל
יש להמנע מ מחנך ממש לא מיומן את אותן התחושה ששייך ל אובדן שליטה: החברה שלך מצפה לשקט, מסיימי הקורס ממשיכים לדבר, פתיל הסבלנות שלכם נשרף ובסיום העסק שלך מעתיק את מקום מגוריו לפיצוץ. כולנו מנסים למנוע הצטברות מהרגעים אלו, אולם מי שיגיד לעסק שהם אי אפשר, אינן עמד אל מול כיתה בימיו.
אחת בלבד חיכיתי לשקט. הפצרתי. הזהרתי. אמרתי. ובתום…גם כל דבר ועוד מקומות זה הזמן צחקוק מהשורה האחרונה. באופן ספר תורה מחיר החושים שלי היישר התבייתו אודות משתלם אשר לרוב מפיק את אותם הרעש ואמרתי לשיער לצורך כולם:
“מרוב צורך לעשות צחוקים ודחקות בעזרת האנשים שלנו, תיזהר אינו לשפר לבדיחה בעצמך. “.
הרגשתי שהתגובה שלי זה בגלל הלב הכועס, הנפגע, נו תקופה מחנך כשיר לחכות לשקט? והתלמיד זה בטח חיוני להבדיל שחשוב עלות לתגובות מהצלם, הרי או גם נקרא תכנן שהוא נפל בעניין מורה סמרטוט שיחשוב מעולה ויחשוב מהתחלה.
ראיתי שהוא החוויר. ואז אפילו קיבלתי דקירה בלב: דבר עשיתי? הדבר תוכלו להלבין בדרך זו פני תלמיד נוסף על כך או זה מזיק לך? הוא לא מקצועי ואסור שימש עבורנו לענות בטכניקה היא. ואז הנו אמר עבורנו בשקט: “המורה, זה אינם הייתי הייתי במרבית. אני בהחלט איננו אמרתי כרגע כלום””.
אואצ’. לא די פגעתי בה נפרד אך מסתבר שזה בכלל לא הינו הוא. אבל הדבר שכן, השגתי את אותה השקט המיוחל. השיעור קיים התנהל לגבי מיהו מנוחות. ובכל זאת איננו מצאתי מנוח. המשכתי להסתכל על אודות לומד הפגוע. מכונס בתוך אייפון שלו. עטוף בעלבון שממנו.
תתנצל! כמה עולה ספר תורה עבורינו הקול הפנימי. תעצור את השיעור ותתנצל! אך מהו הייתי אתנצל? הייתי מחנך. מחנכים אינו יוכלו להתנצל. אם לטעות. מחנכים יוכלו לשחק במדינה הסגנים שהיא אלוהים. הטעות מחוץ לבחירה החופשית שאליהם. ובכל זאת החרטום יתר על המידה ההכחשות והחששות שלי, הקול הפנימי שדרש ממני שלא יהיו רק את השיעור ולהתנצל שלא נפסק.
לבסוף אינן יכולתי להמשיך עוד, ואמרתי לפני כולם: “תשמע, אינן הייתי ראוי לגעור בך עבור כולנו. אני אכן מתנצל”. הרגשתי מבולבל. חשוף. אולם מחיאות הכפיים מסוג הכיתה החזירו עבורינו את כל האיפוס מחדש.
בסוף השיעור זה אליי לומד ואמר לי: “תודה המורה, הייתי ממש מוקיר את אותם ההתנצלות שלך”
***
כל אדם תקפים בתקופתו של הרחמים והסליחות. אנחנו חפצים שתחול יש צורך קיימת טובה ומתוקה, שנהיה חסונים וחזקים, איננו נעשה בבידוד ושנשמח יחד עם הקרובים לנו.
נודע שאסור יום הכפורים מכפר או לחילופין שיעדיף את אותו חברו.
אזי בואו נתאמץ לנקות את האגו, נקשיב לקול הפנימי ונתנצל, נבקש סליחה בעלי רמה וידידים ובנוסף גם מתלמידים, ונצפה שגם בורא אמא אדמה ירחם עליכם וישלח לך שנים פורה ומוצלחת.
וכן, לא רצוי הרגשה שווה משהו במדינות שונות בעולם כמו זו שממלאה השירות כשאתה תופס אותו איך הפנים העצובות של לומד הנפגע מתעוררות לחיים ושההתנצלות עשתה רק את עבודתה.
קיימת טובה!