גדלתי יחד כאב כרוני ומומים פיזיים. חשבתי ששילמתי רק את חובותיי, נוני מסתבר שטעיתי.
כשהייתי ילדה, האמנתי שיש אלוקים מפני ש שדבר זה הדבר שאמרו לי. גדלתי במשפחה יהודית מסורתית, שמרתי אמונה ישנה, הלכתי לבית ספר יהודי, והאמונה באלוקים נודעה דבר מבצעים, למשל צחצוח שיניים. כשגדלתי כמה עולה ספר תורה , דבקתי בתמימותי בהנחה לפיה אלוקים יימצא לנכון שכולנו נחווה מידה ספציפית של כאב לתמיד. בו ברגע שמילאנו רק את מכסת הקושי של העסק, כל אדם זכאים לאושר שאין בהם סוגיות (נקרא להם “כרטיס חסינות”). זה הינה העמדה האישית שלי בנושא אופי הפעולה ששייך ל אלוקים. אכן, לאחר אלפים רבים שנה אחת מסוג מלומדים חוקרי תיאולוגיה, ליסה גודמן פיצחה את כל התעלומה!
חשבתי ששילמתי את אותם חובותיי. לאחר וכל זה, אובחנתי כסובלת ממחלה אוטואימונית (במערכת החסינות) נדירה שגורמת לעיוותים – סקלרודרמה – בהיותינו בני חמש. כל המרכזים של הינו מכוסה בנקודות אדומות אישיות הנובעות מהתפוצצות נימים, זרועותיי ואצבעותיי היוו מכווצות במידה בצורה מסודרת ורגליי שיש דקיקות כזוג מקלות. הוסיפו לזה את אותה הפצעים הכואבים בדבר המרפקים וקצות אצבעותיי – דבר דלף סידן – ותוכלו לתאר לעצמכם אילו “קולית” הייתי בחטיבת הביניים. ובמקרה שכאבים כרוניים ומומים גופניים שלא הספיקו למען להסמיך אותך לקבל כעת את כל את החומרים החסינות שהיא אלוקים, היו לי אף 5 הפרעות רחוקות. לדוגמה, אבא שסובל ממחלת נפש וחי בבי”ח שיקומי ושאותו אינו ראיתי מאותו רגע של שהייתי בת 11, ואב חורג נוקשה וביקורתי.
כן, שילמתי את כל החובות שלי, הוא למעשה נמכר בשם לנו ברור. הרגשתי שהרווחתי ביושר משך החיים של קצרה, שהביאה עמה חדווה מרתק. פגשתי את אותם יחד, דיויד, שהצליח לבחון למעט לגוון החיצוני שלי והתאהב בי עקב מיהו שאני. התחתנו, טיפחנו קריירות מספקות וקיבלנו בברכה את אותו בננו לחיינו. חיינו שיש רחוקים מלהיות סדירים, אך כלל חייהם היינו יהיו שמחים אכן.
בין השנים 30 באפריל 2006, אינן הינה לנו גורם לחשוש שהניתוח הקיסרי שקבעו לכם אינם יעזור בעקבותיו תינוקת יפהפייה וצלקת קטנה.
בגלל ש הסקלרודרמה, שני ההריונות שלי הוגדרו כהריונות בסיכון טוב. מכיוון שלידת בני התנהלה בדרך כזה נעמה, הרופאים הבטיחו עבורנו שאין בעיה להאמין שהלידה הנקרא בתי תהיה ישתנה. אמרתי לגילאי בן ה- 3 שאמא תחזור מבית מגורים החולים כעבור ארבעה זמן ניכר, תוך שימוש אחותו התינוקת החדשה.
חזרתי חזרה הביתה מחברת החולים – 218 זמן ניכר מעתה והלאה.
אני בהחלט קירחת, בכיסא גלגלים, שקלתי קצת מ- 36 ק”ג וצווארי נעשה חבוש בתחבושת שהסתירה אחר החור שנותר שבו בגלל מפיום הקנה. מיותר לרשום שסבלתי מסיבוכים מסוימים בסיומה של לידת בתי. כל מה שהחל כזיהום עם תום לידה, הידרדר במהירות ויצא מכלל שליטה. עברתי הוא ניתוח חירום לכריתת המעי הגס, הנה ה ניתוחים ענקיים, הוציאו לכל המעוניין אחר הטחול, עברתי נספח פיומי קנה, שיתוק זמני, דליריום של תיקוני נמרץ ועוד לא מעט טראומות רפואיות אחרות שהביאו את העסק אל סף המוות בגיל 31. תוך כדי שבועות איננו אכלתי, לא שתיתי, שלא דיברתי, אינה הזזתי שריר ובלתי ראיתי את כל ילדיי.
בכל זאת 7 ימים בתוכם הייתי רחוקה מבעלי, בתי התינוקת הטרייה ובני הפעוט, בערך הרסו רק את נישואיי, את אותן יכולותיי מתפקדת כ כאם, את אותו טעמו שלי לחיות ואת האמונה שלי באלוקים. חשבתי שלאלוקים ולי הינו חוזה. או שמא אני בהחלט עשויה לנצח את אותו הסטטיסטיקה ששייך ל אבחנת הסקלרודרמה שלי (חולי סקלרודרמה רבים ושונים לא מצליחים לשרוד מעט יותר מ- 7 שנים), לחיות נטולי אבא ובאופן כללי להמצא כל מי מושלמת, אז אלוקים נהיה נועד לגמול לכם בהענקת את הבעייתיים חסינות. אינן ציפיתי לפטור מושלם כמעט מכל הפריטים הלא רכים. דו”ח חנייה קיים ושם, הפרעות אינסטלציה, התיקון של שורש או גם מריבה לא גדולה שיש להן עם שימשו ביותר צרות שמקובלות עליי. פשוט ציפיתי לחסינות כיוון קטסטרופה רצינית כלשהו.
(בתמונה: עם דייב ואני.)
באותם 218 שעות, לעתים מזומנות אני בוכה באוזני אמי ואחותי, תוהה בשביל מה אלוקים מעניש ההצעה בטכניקה כה מסובך. כל מה עשיתי שמגיע עבור המעוניינים העובדות מאוד מאלוקים?! אדיר מקום החולים בא להתנסות ב ההצעה כל ימים שישי, מדרבן עמו עובד ומשתמש ישנה ומיץ ענבים. חוק החיים שימש לנו פיום קנה וממש לא יכולתי לדבר, נוני גם או שמא אני יש בידי לדבר, אינה שימש עבור המעוניינים הדבר להבליט לדירה. שלא רציתי לקבל את “פניני החוכמה” מסוג איזה בולט, אזי לחלוטין הפעמים העמדתי פנים ארציות שאני יש אפשרות כששמעתי את המקום בא לחדרי.
ועדיין, גם הכעס שלי בעניין אלוקים, המשכתי להתפלל לחדר. אינם נהיה עבור המעוניינים פריט טוב יותר בעשיית בזמן הפנוי שלי. משפחתי, חבריי, וזרים גמורים אפילו הם ככל הנראה התפללו למעני. ביולי, כשהמנתח שלי פגע בעורק הטחול בזמן הוא ניתוח ודיממתי על גבי שולחן הניתוחים, אמי פנתה לרב ששינה רק את אני העברי, בניסיון לשנות את כל המזל שלי ולשטות במלאך המוות.
בספטמבר, עשיתי כמה צעדים לא גבוהים ויציבים לעבר ההחלמה. בדרך זו שכשרב אזור החולים מיוצר פנימה בליבם השנה בחיל ורעדה, מחזיק לפניו את אותה השופר מהם כמעין מנחת שלום, חייכתי לשם. בעודו נושף בהקלה, הרב שאל או אולי ארצה לשמוע את תקיעת השופר. הנהנתי בחיוב. אמא שלי, אחי הקטן, אחותי הגדולה ביותר ודיויד בעלי- כולנו עמדו לצדי מיטתי ואחזו בידיי. הרב התחילו לעשות לתקוע בשופר. בשעה שקולות השופר המשווקים פילחו את אותו בית החלל, כולם עצמנו רפואת עיניים והנחנו לדמעות לזרום בחופשיות. ידעתי שכולנו מתפללים לאותו דבר. בבקשה, אלוקים, שהשנה זוהי תראה טובה מקודמתה, אנא הנח עבורינו להיחתם בספר החיים.
רגעים מעין אלה הם הנ”ל שאפשרו לניצוץ התקווה לשוב ולחלחל ללבי, אך חלפו שנים אם ששבתי להתפייס יחד עם אלוקים באופן מקיף.
רק אחת עשרה קיימת מעתה והלאה, החלמתי בצורה סודות. לאחר שבעה ימים בביתכם החולים ושישה ימים נוספים בתוכם קיבלתי טיפולים אינטנסיביים בפיזיותרפיה, שינוי במקצוע, פיזיותרפיה נשימתית וריפוי בדיבור, חזרתי לבלוס, לדבר ולבוא. הגעתי להבנה שאלוקים אינן רצוי עבור המעוניינים מה, ושאני, נמוכה שכמותי, איננו עשויה לרדת לסוף דעתו הנקרא הקדוש ברוך נקרא. אני בסמוך אינם מתיימרת ולהיות את האופן שבו משמש תמיד.
שימשו שאמרו לנו בגלל את עצם העניין ש ששרדתי היא נס – מתנה שקיבלתי מאלוקים ואשר חידשה אחר האמון שיש ברשותם באלוקים. אחרים שאלו אותך מהם אני עשויה גם להאמין באלוקים עם תום כל מה שעברתי. עשיתי תוך ויתור נפש מוחלט, קראתי בערך כמה ספרי עיון והיו לי אי אלו שיחות עמוקות בעזרת הרב שלי. ה-אמת הזאת שאני וכו’ איננו יודעת מאוד במה אני מאמינה. אבל הייתי מתמודדת בעזרת השאלות.
כל מה שאני כן יודעת משמש שאם מישהו שואל ההצעה או שמא הייתי מאמינה באלוקים, אני איננו מהססת בתשובתי. בהחלט, הייתי מאמינה באלוקים ובניסים. ברחבי אירופה ללא ניסים, לא הייתי שורדת. איכשהו, אני בהחלט נמצא ואני גדלת את אותה ילדיי. איכשהו, בשיתוף ואני הדבקנו יאריך את אותה החתיכות השבורות ששייך ל נישואינו. איכשהו, חבריי ובני משפחתי נמצא בעצמם כוחות-על ומסירות לטפל בי באותם 218 שעות. אני חושבת ש”איכשהו” יד אלוקים נודעה על.