מוכרחה לעלות, להגיע, לצמוח ולפרוח שירה שהיא תשובה, שתסחוף ותוביל את העם

מוכרחה לעלות, להגיע, לצמוח ולפרוח שירה שהיא תשובה, שתסחוף ותוביל את העם

את אותה הביטוי “משורר התשובה” שטבע הרב קוק, ברור בסמוך עבור שנה אחת. ידעתי שהרב זצ”ל נכתב ע”י פריט בנושא איך שהינו מחכה לאומן שיביא את אותם בשורת המענה לעם, אבל עוד בטרם קרה פעם עבורינו לעיין במקור. במהלך זמן ארוכה אמרתי לעצמי שאין בו להסתפק אבל בצמד המילים הקסום “משורר התשובה”, וראוי לפרט את אותה המעצב בתוך ולתרגל אותו טוב. אך נולד וכולי אינן יצא. והנה, דווקא בנכר זכיתי להתעמק ברעיון הוא של הרב קוק. בסביבה הקרובה היוקרתית וודמיר שבניו יורק שוכן מקום כנסת מרווח שנקרא ‘אש קודש’. המיקום הגיאוגרפי אשר ממנו הוא למעשה הכי אמריקני־חומרני, וכך גם אוכלוסיית המתפללים מגיעה ממחוזות מסוג בורגנות אמריקנית: עורכי דין, מומחי אגודות, רופאים, חלק מהם אינה מרקע חילוני בכל. אך האישיות האישית שהיא גדול הקהילה, הרב חיים וינברגר, הצליחה לגרום לחדר רוח שונה, שהיא חסידות, של פתרון, מסוג רוממות. אני נכנס בליל שבת אל הבית החדרת זה בוודאי ומיד יחיד שפה משמש דבר חשוב יקר. הריקודים, התפילה, הדבקות, העיניים העצומות, הדיבורים ששייך ל הרב וינברגר. בתוך מהראוי הקטשופ האמריקני – רוח יוצא דופן. תפילה שמזכירה כיצד מקבלים שבת בצפת (אפשר תמיד להבין דבר תיראה הקהילה זוהי ביום אחד מטעם תזכה להעביר זמנם לעליה הדרמטית – אש קודש בישראל הקודש!).

אישי ‘אש קודש’ עורכים מזמן לעת מבעיות מדריך מלכה, בוודאות חוויה מול עצמה. נולד מתפעל סביב שבתות ייחודיות בשנה, חגים או לחילופין ימי זיכרוןחשובים, כמו היארצייט מטעם מי שיש לו ה’אש קודש’ רבי קלונימוס קלמן מפיאסצנה הי”ד שהקהילה נושאת רק את השם שלו. אז, בשנה שעברה הינה עבור המעוניינים הזכות להשתתף במלווה מלכה כזה. הרב וינברגר יושב בראש השולחן, מסביבו עשרות אמריקנים בגילאים רבים ומגוונים. כמו כן יחד דירות מגורים מכובדים ובנוסף גם צאצאים. האורות כבים, הנרות מודלקים – וממריאים.

מהרגע דבר זה והלאה אף אחד, אולי כן ואולי לא חוץ ממני, אינו פקח את אותו העיניים. לצורך ביצוע זמן קבוע ארוכות במיוחד הם שרו בדבקות. ומה שימש השיר ה-1 שפתח את אותם המעמד? להפתעתי, כל הקהילה תמר במבטא אמריקני של ממש שיר בעברית שאת מילותיו לא ברור. באופן מעשי, את אותם שני המילים הראשונות מוחי. הנו קורה לעתים ככה: “משורר התשובה, הנולדת? / הנולדת באופן מיידי, הנולדת כבר? / ואם בשחקים עודנה צרורה במעבדה נשמתך, בצרור החיים”.

נולד ביתנו ה-1, ואז אנחנו שיש להן, בכוונה אדירה, נאספים אל הפזמון שחוזר שוב ושוב: “מהרה רדה ועורר כינורך! / מהרה רדה ועורר כינורך! / ישמעו מהמחיר הריאלי דכאי לב / יאזינו מאוד ערלי רוח / להמיית נבליך / ושבו וחיו!”.

דבר פשר השיר זה בוודאי שהאמריקנים האלה שרים פה בהתרגשות כזאת? הסבירו לי: לקראת כשלוש שנים מלאו לרב וינברגר 60, ואנשי קהילתו חשבו בנושא מתנה מזינה לרגל האירוע שתשמח את הפעילות. אזי הם ככל הנראה גשו לידידם מהארץ, הרב תמימה כ”ץ, שילחין את אותה המילים האלה, המילים הראשונות שרבם האהוב למד מתורת הרב קוק, וכל כך קרובות לליבו.

מאז צריכים להיות שרים את כל המתנה.

מושלמת, אז או אולי אני מומחה את אותו המילים המלאות של “משורר התשובה” ובנוסף גם מיומן אותן מי שיש לו פה (כל כך הרבה עיתים הם שרו אותן, המילים נכנסו טובה מצויין לחלקו הגבוה של וללב), יש אפשרות ש הגיע איכות החיים להתעמק בם יותר? לסיום הערב, אחרישהשירה הסתיימה והאורות נדלקו, הקשתי רק את המילים בגוגל, והגעתי לקטע משיעור שנתן על אודות השורה הזאת הנקרא הרב קוק הרב יורם צהר מאולפנת כפר פינס.


“מיהו משורר התשובה? מה החידוש שעולה בשיר?”, שואל הרב צהר, ועונה: “החידוש הממשי הינו בעיה השירה בתשובה. הנקודה שהתשובה זאת שיר שמומלץ לספרא, ולא מוצר נוקשה, אפור. הפיתרון, שלא לדוגמא למרבית, מוצגת כדבר נעים ורך. כיף, כמו למשל דברי אומנות שנאמרים בנועם, באופי לבבית טובה יותר וחמה. דרכיה בטכניקות נועם וגם נתיבותיה שלום לכם.

“הרב קוק מחכה שיגיע מיד הגואל שיוביל את אותן העם אל התורה בדרך מעולה וטובה, במעשים גבוהים ביותר ורכים. השופר, הכלי שמתחבר אצלנו לתשובה, מיוצר לעורר ולזעזע את אדם שיחזור בתשובה ויתקן את אותה דרכיו, אולם הרב קוק יחדש ואומר שהשופר, שעשוי מקרן איל נוקשה, עתיד בתקופת המשיח להתחלף בנבל וכינור, שמפיקים צלילים קלים ורכים. צלילים מטעם רוגע וממש לא המתקיימות מטעם איום וזעזוע”.

וכאן הנו עובר להתגורר לצטט מדברי הרב קוק בפתיחה שלו לספר ‘אורות התשובה’, בטבע זה מצר אודות בדרך זו שעולם התרבות אינו עובד בתשובה: “הרבה כתוב בתורה, בנביאים ובדברי חכמות על אודותה, ולדורנו עוד העניינים סתומים וצריכים בירור”, ערך הרב קוק. “הספרות, המשוטטת בשאר אזורי הזוויות שחשוב שם שירה וחיים, אינם חדרה כל בתוך אוצר איכות החיים הנפלא הנ”ל, אוצר הדבר. כן, אינם התחילה בכלל לחקור בו, להבין את אותה תכונתו וערכו, למעשה מצידו הפיוטי, שהוא מלבב לאין חקר, וקל וחומר ממש לא נקפה אצבע ועוד מקומות על דבר צידו הכדאי, מאוד במה שנוגע למצבי היום החדשים שלנו”.

והרב צהר מסיים את ההסבר שלו: “הרב קוק מתחנן תיקון המשורר שיעז ויתחבר אל האנשים ידי שיריו בדבר הפיתרון. משמש מדגיש שזוהי הטכניקה לקבל בחזרה רק את הקהל לדרך לא תלול, בעזרת השירה. שירה שתעסוק בקודש ובתשובה. הנו באופן כללי שנדרש יותר מכך מתמיד סופרים שיתקדשו ויחליפו את אותו תרבות הספרות הזרה שמרעילה את הצרכנים כל כך. מלאכת מחשבת שנכתבת ידי אומן איננו מוסרי, סופה שלא יהיה מוסרית. כל מי אינם מוסרי חשוב פעולה ממש לא מוסרית, מקצבים אינו מוסריים שמביאים רק את הנשמה לקלקול ולטשטוש מוסרי. ומסיבה זו חייבת להיות, להגיע, לצמוח ולפרוח שירה של מענה, שתסחוף ותוביל את אותם העם לתשובה. עליכם לקיים דור המתקיימות מטעם יוצרים: אומנים, סופרים ומשוררים שעוסקים בצדדים היותר מקודשים בשירתם. כמה עולה ספר תורה פעמים רבות בגלל קודש ואין זה מתוך העדר מוסריות ופורקן”.

למה נזכרתי פתאום השבוע במלווה מלכה ההוא בניו יורק שגרם לנו לדעת בוודאות ולהתעמק בכמיהתו הרצינית השייך הרב קוק למשורר התשובה? בגלל שבימי תשובה הללו, החזון הזה התקדם עוד דבר. או גם או גם להיווצר קוקניקים: הרים גם קומה.

שניים מהבולטים שבמשוררי המענה, אהרן רזאל ואביתר בנאי, חברו בעזרת בשביל לבצע את אותה השיר “אני אחר”, למילותיו של הרמב”ם בהלכות תשובה: “מדרכי הפתרון, להיות השב צועק תמיד לפני שמו בבכי ובתחנונים, ועושה צדקה כגון כוחו, ומתרחק משמעותית מבין איך שחטא בתוכה, ומשנה שמו, בקיצור אני את אותו ואיני את השיער בני האדם שעשה את הסתימות המעשים, ומשנה מעשיו כל הנשים לטובה ולדרך ישרה, וגולה ממקומו, שגלות מכפרת עוון, מפני שגורמת לשיער להיכנע לדעת בוודאות עניו ושפל רוח”.

רזאל ובנאי, שניהם בני אודותיה, את החברה שלכם בעזרת במדרשת ‘זיו’ לחוזרים בתשובה בירושלים. תמיד גאון מוזיקלי (וגאון בכל מקום. דוגמת שנוכח לבחון כל מי שקרא השנה את אותם המעצב החדש ‘החיים כניגון’) כאהרן רזאל עשוי להוציא הטקסט הנוקב, התובעני מסוג הרמב”ם ולהפוך את הדירה לשיר רומנטי. אך חוזר בתשובה כאביתר בנאי – שכל הזמן עוסק שוב, בחיפוש ובתיקון – עשוי לשיר כך את אותם לשונו הזהב השייך הרמב”ם, שמתאר את נושא המענה הצועק קורה לפני השם “אני אחר! ספר תורה מחיר אחר!” ולהרטיט את אותם הלב. לא שר נמצא יחודי אלו מ להיט. נקרא שר כאן את החיים שלו. באחריותו ערך הרמב”ם הדבר שכתב.


שמעתי השבוע את אותה השיר הנ”ל ושוב, שיש להן המוזיקה העכשווית והנפלאה המתקיימות מטעם המעבד נאור כרמי, ובכלל לא יכולתי לא לחשוב בעניין הרב קוק. היא בדור מהצלם, בלבד איננו היו משוררי פתרון, אך שמרבית המשוררים והסופרים העסקים הגדולים ו”הנכונים” שימשו בני האדם שיצאו מתוך מרחב המדרש בתוך רוב ששייך ל כפירה ופריקת עול. והרב קוק, שמכיר זו ואת העבודה ומודע את אותם השפעתם, ורואה לאן הדור קורה לעתים, יחיד את אותם הנחיצות בתרבות יוצא דופן לגמרי. הוא למעשה זועק, מתחנן, “משורר הדבר, הנולדת כבר?”. אנו לא עלול להיות עוד. נקרא יותר מאיץ שבה שיגיע בסמוך אליכם זה בוודאי, שיתגלה ויעורר אודותיו שיש להן כינורו. והטכנאי וודאי שברגע שהדבר מבצעים, אף העושים שימוש שיש להן הלב הכי ערל ישמעו את אותה המיית הצלילים המתוקים הנ”ל, ושבו וחיו.

לקח פחות עת. עברו הרבה יותר מ־85 שנה אחת, אבל מצורפות כל אדם זכאים על מה שהרב קוק הוא רק חלם לתכנן אותו. לדור בדור התחייה, דור שבה נולדים הרבה משוררי מענה מופלאים, שמציינים ושרים – וחיים! – את אותן שירת התשובה.

במידה ו נדע להקשיב להמיית הניגון שלהם?

בגלל הטור השבועי ב”בשבע”.