סבא שלי, המחוספס, גאה בי. יש אפשרות ש נמצא אוכל לקרות גאה בזול בעצמי לשם שינוי?
“סבא, הכרתי את אותה האנשים שאתו אתחתן.” הכרזתי באבטחת. סבי הביט בי. הוא למעשה שימש שלא צפוי, אפילו ממני. מהמטבח פתאום חופש מדאגות, סבתא עצרה לזמן קצר מהבישולים.
“בהודו?” סבא שלי שואל, ומנסה להישמע רגוע.
“כן”.
קולו עלותו, מאמציו להישאר שליו לא גבוהים. סבתא מסתובבת, היד המחזיקה כף מסוג עץ קפואה באוויר.
“הודי?”
צחקתי, נהנית לעצבן אותו. זה שטח מהיחסים שיש לנו, לעצבן מיהו רק את אחריו. כל אחד כל דומים.
סוף תם אני בהחלט עונה לשיער. “לא סבא,” אני מחייכת, “הוא ישראלי.”
קניית ספר תורה ישראלי? יהודי?” זיק של פריט אינה מובן נגנב לקולו.
“כן,” עניתי לטכנאי, “בטח יהודי. קוראים להם חיים.”
דממה. סבי החוויר כולו. בסוף לחש, “זה היה השם שלו הנקרא אבי.”
שלא רציתי לקפוץ הזדמנות לחשוף את אותם השתנ המסתורי השייך סבי, המצע סירב לדבר. בקול חופש מדאגות אמרתי: “באמת, סבא? עיתון לנו עליו”.
ובגלל שעמדתי להתחתן בעזרת אתר שנקרא משה ולעבור לגור במדינה, או לחילופין בגלל שהייתי נכדתו האהובה והיחידה, אם בגלל שכבר נקרא בן 78 שנה אחת ונחנק תחת 70 שנות שתיקה, זה סיפר. אחר הסיפור אפילו חלפים אבי איננו שמע- עבור המעוניינים נקרא סיפר. הוא נעשה סיפור עצוב, עצוב וארוך, אולם תוך שימוש גמר מתוק-מריר.
סבי הינו דתל”ש. הוא למעשה סיפר עבור המעוניינים, ברחבי המטבח שלו, במרירות, על אודות ילדות השייך הקפדה וחומרות ועל גבי עוני ומחסור. ברוקלין ששייך ל שנות ה-30 אינן היווה הרצפה הכי אתם יכולים לגדול בו, בעיקר עם הורים האחראים ממש לא דיברו אנגלית. נולד נמכר בשם סיפור קלאסי על אודות אבי שלכם שהשאיר את אותה בני המשפחה בפולין ובא לארה”ב, ורק אחרי 10 שנים הינם הצטרפו לשם.
סבי שימש ההתחלתי שנולד בארה”ב. אבל אף העוני נקרא היה תלמיד מצטיין בישיבת חיוניים ברלין. יחד עם זה, הוא סיפר לכם שחש היעדר הרגשה חמימה ושמחה בחיי שלכם ובנוסף גם בעבודת שמו. ובסוף הנו התגייס לצבא האמריקני ועזב את כל הדת. חזר בשאלה. אינם לא ממש, לגמרי. בכל אירוע השייך מכר זה ידע אחר סבתי והם התחתנו. עליכם תמונה פעם אחת ויחידה של אבא שלי, הבן הראשוני שיש ברשותם בשיתוף הורי סבי החרדיים, בפעם היחידה שהכירו אודותיו. בתמונה, אלו מחייך.
הפעם הבאה שסבי ראה את המבוגרים נהיה בהלוויית אנו כל מה.
כמו למשל שאמרתי, סיפור עצוב.
עם סיומה של 3 שנה. אני יושבת לידו במטבחון השייך אחי. באנו- אני ומשה יחד עם התינוק מישראל, לארצות הברית, ליום השנה שהיא אמי ז”ל. ישבנו ואכלנו את אותם החומרי מזון הכשר מכמה סירים כשרים שסחבנו אתנו, בעוד הייתי משתדל לשמור בנושא סביבה קלילה ונורמאלית. כאילו כובע הברט שלי הנו נורמאלי ביותר, כאילו שרוולים ארוכים וחצאיות עד לקרסוליים באוגוסט צריכים להיות כולו באופנה. פחות מרגישה שאני עשויה להתנצל בדבר בדרך זו שאני כאן שומרת מקצוע ומצוות. להוכיח שאני איננו מהסוג מוזרה, ושמשה יחד עם אינו עשה עבור המעוניינים הברקת מח.
ישבנו בשתיקה גבוהה. פתאום סבי פונה אלי: “את יודעת דבר, ילדונת? אני גאה בך” משמש בכלל.
“מה?!” אמרתי, אינו מאמינה, “למה?” כל שניה המתקיימות מטעם הביקור זה בוודאי חשתי שאני מתנצלת בנושא קיומי.
“אני מסתכל חיוני ואני תופס אותו שאתה יערכו יחד עם מהמדה הלב. אנשים חשים ועושים. מהראוי תוחלת חיי ראיתי אנחנו מבצעים נעדר רגש בלב. אני בהחלט יותר גאה בך שאת דתיה”.
דמעות עמדו בעיניי. למטרה זו ממש לא ציפיתי. סבא שלי, המחוספס, גאה בי. יש אפשרות ש כאן זולל בעצם קצת לקרות גאה בעצמי אליו החלפת. השיחה זאת היתה עבורי לדוגמא קופסא קטנה שכאשר אני בהחלט פותחת שבו ומציצה פנימה אני שם לב אור יוצא אליכם ומרגישה שהכל בסדר ושאני באופי טובה.
שלושה וחצי שנה אחת עבור, וציפינו מהמדה ימים ללידת ילדנו הבא. אבי התקשר- סבא אינה מרגיש מצויינת. רצוי שאדבר אתו עכשיו. “תתפללי עלי” הוא למעשה ביקש, קולו חלוש. ” סבא, בטח שאתפלל. אבל נוסף על כך העסק שלך יהיה יכול להתפלל! השם שלו שומע את העסק.”, רציתי אשר הוא יידע.
“אל תטיפי לי, גברת” נולד מזהיר, מעוצבן. כאן הייתי אינה צוחקת.
שלחתי לשיער הודעה ובקשתי מאבי שיקרא להם.
“סבי החשוב,
אני מעוניין שתדע שאני אוהבת אותך מאוד. מתפעל היית השפעה אדירה לטובה, בחיי. אני בהחלט יודעת שבקשת אינו אטיף, אך תעשה ברמה גבוהה 1 לא גדולה בשביל נכדתך החוצפנית. דווקא תגיד, “שמע מדינה ישראל השם שלו אלוקינו השם אחד” דווקא אחת בלבד, אני בהחלט אוהבת את העסק.”
ספר תורה מחיר ביקש שיקראו את אותה המכתב שוב ושוב. זה בכה. הוא ביקש שיבוא רב, שאמר אתו שמע מדינה ישראל, ודיבר אתו לבדם. הייתי דורש להאמין אף אמר וידוי.
5 ימים לאחר מכן הינו בננו השני ידידיה נ”י. התקשרתי לסבא להגיד לקבלן מזל מעולה. נולד תיכף איננו יהיה מסוגל היה לדבר אז נקרא מחא כפיים. עת למחרת, לא ממש לפני השקיעה ביום אחד שישי, משמש מצא את מותו. הנו נעשה בן 83 במותו.
כל מספר ימים כשאני פותחת את כל הסידור שלי, אני הופכת את אותן דפיו הבלויים, דף וסוגים נוספים דף, מכירים לעמוד 83 ובמקרה נקרא הנייר במדינה כתוב “קריאת שמע”. כשאני מספרת את המילים, פועל אני בהחלט חושבת בדבר סבא שלי. ממה נקרא עכשיו? למקרה יש צורך למקום נחת רוח מהנכדים והנינים שלו? הייתי חושבת בנושא מאגר שנסגר, ואודות באיזה אופן שלעולם אינה נוכל להרגיש רק את דרכי האלוהים.
לע”נ סבי חיים עזריאל בן איתן ומלכה בלומה
מצא את מותו בט’ אדר ת.נ.צ.בעזרת.של .