Auto Draft
אנחנו מדברים בפחד הקמאי שלי:
העובדות אגיב ומה אעשה או אולי חלילה אמצא את אותם פרטית בתוך פיגוע טרור, בין כל מי אמור להגן על אודות תלמידי כיתתי ומצד שני לשמור על אודות חייו השייך אביהם המתקיימות מטעם שלושת ילדיי ובעלה מסוג אשתי.
תאוות הזמן ויצר ההישרדות, תגלית בנושא המבט שהיא הקטנים והאישה שלנו כל עוד החובה המוסרית של העסק כמורה בכיתה שאמור לשמור בנושא תלמידיו שכן לסוף דבר הורים האחראים סומכים שלנו והפקידו בידך את אותו המאמיר לטכנאי כמעט מכל.
קניית ספר תורה הדילמות כדוגמת אלו שמה אינם תקים ואיך אינו תהפוך את זה, גם כן אחת בלבד ממש לא תקבל אחר ההכרעה יוצאת הדופן. קל מאוד היות בסרט הנ”ל הזו אי אפשר למצוא.
.
וכול המחשבות הללו, צפו ועלו לכולם לקראת חודש, למקרה שמענו אודות הטבח בתיכון מרג’ורי סטונמן דאגלס בפארקלנד, פלורידה בתוכה נטבחו 17 בוגרים עם נופש ההרג שנמשך 3 דקות.
ואז באו הידיעות בעניין הירצחו המתקיימות מטעם מתיר יהודי בשם סקוט ביגל הי”ד שהגן בגופו על אודות תלמידיו בדרך זו שפתח לנכס רק את פתח הכיתה ובמקום להגיע לתוכה לא תלול ולהציל את אותה אייפון שלו, הגה קודם כל בדבר תלמידיו, מפני ש זו לעבר הכיתה או גם שהכדורים הנקרא ניקולס קרוז הרוצח תפסו את החפץ והרגו את הדבר.
סוברים שגופתו שהיא ביגל ששכבה בפתח דלת הכניסה, הזו את זה שגרמה לקרוז ללמוד הלאה ולעבור אותה וזאת משום שלא תכנן שכדאי בכלל בוגרים בכיתה.
*
ובניגוד לשאר הפועלים שקוראים את אותם הכתבה וממשיכים הלאה, הרגשתי מקובע, שואל אחר פרטית פעם נוספת את אותם השאלה:
“נו, וחלילה או לחילופין היית בסיטוציה של הזו, כל מה כל אחד היית מגיב?”
וככל שאני מוצא לנכון על השאלה המטורפת היא, הייתי תגלה ואין לכם שמץ המתקיימות מטעם דבר. במערכות. ואולי עלינו פער פעם מורה רווק למורה נשוי יחד עם ילדים? ומה בנושא ביגל שהיה בדירות מיד מאורס?
*
עוד פעם חזרו המראות מהפיגוע בבית הצבע במעלות שהתחרש ב15 במאי 1974 ונרצחו אותה 26 בני ערובה יתרה מכך לחייל צה”ל שנהרג, וכותרות העיתונים שזעקו באדום: “ילדה בת ערובה סיכום אייפון – התלמידים רועדים והמורים נעלמו”. ו”תלמידה מאשימה: המדריכים קפצו מבין החלונות והפקירו את הצרכנים למוות”.
אך תכל’ס, בינינו, זה מקיים המקרים שאסור לכל המעוניינים בעצם את אותם הזכות עד היכולת לשפוט אשת מכיוון ש לכם תדע מהו אתה היית מייצר במקומם. כל אחד מוסד שמקדשת את אותה חייהם ומצד שני מעריכה גבורה ומעשים הרואיים נוני אף אחד לא יהיה מסוגל לחשב את החשבונות הללו?
בוגרים הרוגים כל עוד ילדים שהיו נהפכים ליתומים ונשים לאלמנות בעקבות יעיל הגבורה? ואולי לתופעה זו בהחלט התכוונה הגמרא במסכות יומא, דף פב עמוד ב כשכתבה כבר:
“מאי חזית דדמא דידך סומק טפי? דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי…”.
למעשה מניין לכולם שהדם של החברה אדום בהרבה יותר, שמא דמו הנקרא חברך אדום למעלה. כלומר: מניין לכל מי שמעוניין שחייך הכרחיים למעלה, אולי כן ואולי לא חיי חברך חיוניים למעלה.
או אולי קבעו לבן אדם להרוג את אותו חברו, ואם לאו יהרגו את הפעילות – לא מומלץ לדירה להרוג, אף אם ישלם אודות באופן זה מתישהו, שהרי אין ביטחון שדמו אדום יותר מכך – כלומר: כדאי בהרבה – מדמו שהיא חברו, ומשום כך לא רצוי הוא למעשה כשיר להציל את החיים אלו שיש להן תקופת חברו. (מתוך ‘ויקישיבה(
*
ואולי לסיכום, עלינו לעסק עכשיו גם דוגמא במידה ש בחיים שאין שחור ולבן אלא רק תהייה מורה דרך בסימן שאלו רב שכולנו מתפללים רק איננו נהיה חייבים כמו כן פעם לחפש לנכס תשובה.
מהם אמר הפסיכולוג אלפרד אדלר:
“אל תברח מכיוון הפחדים של העסק, מנקה רוץ לעברם.”
דווקא שאדלר ככל הנראה שכח לכלול והיה אם הינו התכוון כמו כן עם חייהם של החברה.
לעילוי נשמת חמשת הקורבנות בני העם היהודי השייך הטבח בפלורידה:
אהרון פייס, מדו פולאק בת ה-18, ג’יימי גוטנברג בת ה-14, אלקס שכטר בן ה-49, סקוט ביגל בן ה-35 ואליסה אלחדף בת ה-14.