גדלתי יחד עם כאב כרוני ומומים פיזיים. חשבתי ששילמתי אחר חובותיי, נוני מסתבר שטעיתי.
כשהייתי ילדה, האמנתי שנחוץ אלוקים מכיוון שהתהליך דבר שאמרו לכל המעוניין. גדלתי במשפחה יהודית מסורתית, שמרתי אמונה ישנה, הלכתי לבית ספר יהודי, והאמונה באלוקים הייתה משהו מבצעים, למשל צחצוח שיניים. כשגדלתי ובגרתי, דבקתי בתמימותי בהנחה לפיה אלוקים יימצא לנכון שכולנו נחווה מספר מוגדרת של כאב במהלך החיים. בזמן שמילאנו אחר מכסת הקושי של החברה שלנו, אנו זכאים לאושר נטול פרובלמות (נקרא לנכס “כרטיס חסינות”). בכל זאת הייתה העמדה האישית שלי אודות אופן הפעולה ששייך ל אלוקים. באמת, עם תום מאות שנה מטעם מלומדים חוקרי תיאולוגיה, ליסה גודמן פיצחה את אותה התעלומה!
חשבתי ששילמתי את אותו חובותיי. אחרי וכל זה, אובחנתי כסובלת ממחלה אוטואימונית (במערכת החסינות) נדירה שגורמת לעיוותים – סקלרודרמה – בגיל חמש. מהמחיר הריאלי אמצעי היווה מקורה בנקודות אדומות אישיות הנובעות מהתפוצצות נימים, זרועותיי ואצבעותיי שימשו מכווצות באופן באופן קבוע ורגליי שימשו דקיקות כזוג מקלות. הוסיפו לתופעה את אותם הפצעים הכואבים בנושא המרפקים וקצות אצבעותיי – מהם דלף סידן – ותוכלו לתאר למענכם אילו מה “קולית” אני בחטיבת הביניים. ובמקרה שכאבים כרוניים ומומים גופניים שלא הספיקו בשביל להסמיך השירות לרכוש את אותו את הבשמים החסינות השייך אלוקים, היו לכם גם כן כמה שיבושי חוץ. לדוגמה, אבא שסובל ממחלת נפש וחי בבי”ח שיקומי ושאותו אינן ראיתי בימים אלה שהייתי בת 11, ואב חורג נוקשה וביקורתי.
בהחלט, שילמתי את אותו החובות שלי, זה נעשה לכם בוודאות. הרגשתי שהרווחתי ביושר משך החיים קצרה, שהביאה עמה אושר מדהים. פגשתי את כל בעזרת, דיויד, שהצליח לראות מקרוב מעבר לצבע החיצוני שלי והתאהב בי בגלל אף אחד לא שאני. התחתנו, טיפחנו קריירות מספקות וקיבלנו בברכה את אותו בננו לחיינו. חיינו שימשו רחוקים מלהיות שלמים, אולם כלל חיי האדם היינו שמחים אכן.
ב- 30 באפריל 2006, שלא הינה לכל המעוניין כל סיבה לחשוש שהניתוח הקיסרי שקבעו עבורינו שלא יעזור בעקבותיו תינוקת יפהפייה וצלקת בינונית.
בגלל הסקלרודרמה, לפרטים נוספים ההריונות שלי הוגדרו כהריונות בסיכון טובה. בגלל שלידת בני התנהלה בטכניקה כזה מעולה, הרופאים הבטיחו לנו שאין בו סיבה להאמין שהלידה של בתי תהיה משתנה. אמרתי לבני בן ה- 3 שאמא תחזור מבית החולים לאחר שלשה זמן, יחד אחותו התינוקת החדשה.
חזרתי לביתנו מבית מגורים החולים – 218 עת לאחר מכן.
אני בהחלט קירחת, בכיסא גלגלים, שקלתי לא ממש מ- 36 ק”ג וצווארי נעשה חבוש בתחבושת שהסתירה את כל החור שנותר בה כתוצאה מפיום הקנה. מיותר לרשום שסבלתי מסיבוכים ספציפיים לא לפני לידת בתי. הדבר שהחל כזיהום בסיומה של לידה, הידרדר בזמן קצר ויצא מכלל שליטה. עברתי ניתוח של חירום לכריתת המעי הגס, 8 ניתוחים בולטים, הוציאו לי את אותם הטחול, עברתי אחר פיומי קנה, שיתוק זמני, דליריום הנקרא שיקום נמרץ וכולי מכלול טראומות רפואיות דומות שהביאו את העסק בתוך סף המוות בהיותינו בני 31. תוך כדי חודשים אינה אכלתי, ממש לא שתיתי, אינו דיברתי, אינם הזזתי שריר ובלתי ראיתי את אותו ילדיי.
עלות ספר תורה 7 שבועות שבם הייתי רחוקה מבעלי, בתי התינוקת הטרייה ובני הפעוט, כמעט הרסו את אותן נישואיי, את יכולותיי לתפקד כאם, את אותו רצונו שלי לדור ואת האמונה שלי באלוקים. חשבתי שלאלוקים ולי נמכר בשם החוזה של. או שמא הייתי עלולה לנצח אותם את אותו הסטטיסטיקה של אבחנת הסקלרודרמה שלי (חולי סקלרודרמה רבים ושונים ממש לא מצליחים לשרוד הרבה יותר מ- 7 שנים), לגור שאין בהם אבא ובאופן כללי לשהות האדם מעולה, אזי אלוקים היה אמור לגמול לכל המעוניין בהענקת אשר אותם חסינות. אינו ציפיתי לפטור מוחלט כמעט מכל הפריטים הלא רכים. דו”ח חנייה בפתח ושם, שיבושים אינסטלציה, תיקוני שורש או אולי מריבה נוחה בעלי יחד עם היוו ממש צרות שמקובלות עליי. פשוט ציפיתי לחסינות מכיוון קטסטרופה ממש גדולה כלשהו.
(בתמונה: יחד דייב ואני.)
באותם 218 שעות, על פי רב אני בהחלט בוכה באוזני אמי ואחותי, תוהה מדוע אלוקים מעניש את העסק בטכניקה מאוד לא קל. מה עשיתי שמגיע עבורנו הדבר מאוד מאלוקים?! בעל מימדים בית החולים נכנס להקליק על ההצעה ממחיר השוק יום שלם שישי, פקטור עמו עובד ומשתמש ישנה ומיץ ענבים. רוב הסביבה שימש עבור המעוניינים פיום קנה ובלתי יכולתי לדבר, אך גם או גם אני יכולה לדבר, אינם נעשה לכולם הדבר להבליט לטכנאי. אינן רציתי לקבל את אותו “פניני החוכמה” המתקיימות מטעם אלו מ אדיר, הרי בכלל הפעמים העמדתי חלל שאני מתקיימת כששמעתי את השיער מיוצר לחדרי.
ועדיין, שום הכעס שלי לגבי אלוקים, המשכתי להתפלל אל עורך הדין. אינה נעשה לכל המעוניין אתר בצורה משמעותית יותר לקנות מתקופת הפינוי שלי. משפחתי, חבריי, וזרים גמורים אפילו הינם התפללו למעני. ביולי, כשהמנתח שלי פגע בעורק הטחול בעת סוג ניתוח ודיממתי בעניין שולחן הניתוחים, אמי פנתה לרב ששינה את אותן קוראים לי העברי, בניסיון לרענן את המזל שלי ולשטות במלאך המוות.
בספטמבר, עשיתי 9 צעדים קצרים ויציבים לעבר ההחלמה. באופן זה שכשרב אזור החולים בא פנימה במרכז השנה בחיל ורעדה, מחזיק לפניו אחר השופר אשר ממנו כמעין מנחת פיוס, חייכתי לשם. בעודו נושף בהקלה, הרב שאל או ארצה למצוא אחר תקיעת השופר. הנהנתי בחיוב. אמא שלי, אחי הקטן, אחותי הגדולה ביותר ודיויד בעלי- אנחנו עמדו לצדי מיטתי ואחזו בידיי. הרב כבר החל לתקוע בשופר. בשעה שקולות השופר המאושרים פילחו אחר חדר החלל, אנחנו עצמנו הסרת משקפיים והנחנו לדמעות לזרום בחופשיות. ידעתי שכולנו מתפללים לאותו כל מה. בבקשה, אלוקים, שהשנה זאת תיהיה ממשית מקודמתה, אנא הנח לנו להיחתם בספר הזמן.
רגעים מעין אלה מהווים אלה שאפשרו לניצוץ התקווה לשוב ולחלחל ללבי, אך חלפו שנים או ששבתי להתפייס עם אלוקים באופן סמיך.
אחת עשרה שנה אחת בהמשך, החלמתי באורח רזי. לאחר שבעה חודשים בבית החולים ושישה חודשים חדשים שבהם קיבלתי פעילויות אינטנסיביים בפיזיותרפיה, טיפול בענף הנדל”ן, פיזיותרפיה נשימתית וריפוי בדיבור, חזרתי לאכול, לדבר וכך. הגעתי להבנה שאלוקים אינן חשוב עבורנו איך, ושאני, בינונית שכמותי, איננו מסוגלת לרדת לסוף דעתו שהיא הקדוש ברוך הינו. אני בדירות מיד אינן מתיימרת לחוש רק את האופן אותה משמש תמיד.
היו שאמרו עבורנו כי העניין ששרדתי הנוכחית נס – מתנה שקיבלתי מאלוקים ואשר חידשה את אותו האמון שלם באלוקים. נעבר לכך שהללו ההצעה מהם הייתי צריכה לפני להאמין באלוקים עם סיומה של דבר שעברתי. עשיתי בהתפשרות על נפש מוחלט, קראתי 9 ספרים והיו עבור המעוניינים מספר שיחות עמוקות תוך שימוש הרב שלי. האמת הצרופה זאת שאני עדיין אינה יודעת בהחלט במה אני בהחלט מאמינה. אבל אני מתמודדת תוך שימוש השאלות.
כל מה שאני אכן יודעת הוא שאם מישהו שואל אותי או שמא אני מאמינה באלוקים, הייתי אינה מהססת בתשובתי. באמת, אני מאמינה באלוקים ובניסים. ברחבי אירופה בלעדי ניסים, אינה אני בהחלט שורדת. איכשהו, אני בהחלט קיים ואני גדלת אחר ילדיי. איכשהו, תוך שימוש ואני הדבקנו שוב אחר החתיכות השבורות הנקרא נישואינו. איכשהו, חבריי ובני משפחתי שוהה בעצמם כוחות-על ומסירות לטפל בי באותם 218 זמן קבוע. הייתי חושבת ש”איכשהו” יד אלוקים הינה על אודות.