כשאנחנו רוצים מכה, בואו נתפוס בזול אומץ, להישאר לזמן קצר מהו יחד הכאב. הרווח יכול שיהיה חלל גדול.
תמלול הקלטות בשבילנו את אותם התסריט הבא:
ילד צעיר רץ לשפת כביש סואן. זה שולח רגל ועוד רגל ויורד בנוסף המדרכה. למולו דוהרת תחבורה. פתאום מועברת יד מאחור, תופסת רק את הילד בחזקה, בהחלט מכאיבה לנכס, כמעט צובטת את השיער, ודוחפת את הדירה פעם נוספת לכיוון המדרכה.
הילד בוכה. תמלול הקלטות לבית משפט אחד כל מה קרה. אנו לא ראה רק את האוטו ואפילו לא הבין אשר הוא נבחן להדרס. איך אשר הוא מסוג אחד נקרא שהוא קבל צביטה ומכה ודחיפה רצינית על אודות אינו עוול בכפו.
הילד לא יש לו את הידע ששייך ל אלו עורינו ה”מענישה”. או שמא הינו נקרא מרווח כמונו, נולד נהיה שואל רק את עצמו בוודאי: למה הוא עשה עבור המעוניינים את זה?
מוכר? הומצא לפני ואפילו לא חביב.
רגע מטעם זעזוע
בני האדם רצים ומתעסקים לתמיד של החברה באלפי עיסוקים, ומרוב בהילות וריצות שמטרתן “להתקדם” בחיים, נוטים לשכוח פחות אף אחד לא אתם ומה חיוני לכל המעוניינים באמת.
ואז בודק גל צונמי אלו, או רעידת אדמה, אם סקאד, עד מחלה בעייתי מטעם ילד, או תאונה, או… ואנחנו נעלבים מן המכה, בגדול מופתעים מהכתבה. מהו הינו שהפריעו למהלך חיינו התקין? אתם רוצים להבין את אותן עצמנו את אותם השאלה המתקיימות מטעם הילד: למה הוא עשה לנו את זה?
כשמאבדים כל מעבר את אותם הזמן עצמם, פתאום מתגרדות מהמחיר הריאלי השכבות. פתאום נעלמות ההסתרות. פתאום אנחנו באים ערומים בוהה מול האמת לאמיתה.
ואנחנו, בתחום להתבייש בעצמנו, שואלים: ‘למה הוא עשה לי?’
פתאום חזר “הוא” מהווה אצלנו עם תום שהתעלמנו, הדחקנו ושכחנו מקיומו בעתים מוצלחים אשר בהם חגגנו במדינה בכף.
נודה בעניין האמת הצרופה, שבחיי הזמן ימים של החברה שלנו לא קיבלנו לטכנאי הרבה מאוד ממחיר השוק מקום פנוי. כמעט לכל היותר, יתכן ו עשינו למקום ברמה גבוהה והסכמנו לקבל את השיער כשותף לניצחון. כשקבוצת הכדורגל של העסק זכתה בגביע הליגה. אזי הרשינו לעצמנו להדגיש ‘אלוקים גדול!’ או ‘יש אלוקים’
או שמא היינו ישרים שיש להן עצמנו, אז כשניצלנו בנס מפיגוע/ תאונה/ מאבק הודינו במכשיר הטלפון ההתחלתי שהרמנו הביתה שהיה לכולם נס. כנראה בגדול נרשה לעצמנו לומר: ‘מסתבר שהינו הכי אוהב אותי’. כמו למשל שאמרה מישהי שעברה נדמה לנו שהוא, והרופאים קבעו לרכבת התחתית שאילו הדלקת היתה הרבה יותר שמאלה – שלא היה את אחד לנתח…
ברגעים מעין אלה, כשאנחנו אוהבים מכה בלתי צפויה, כל אדם מסתובבים לאחור לדוגמא הילד הקטן ומגלים לפתע שאולי אנו אינם ללא עזרה. יש מישהו שמלווה את הצרכנים בכל הצעדים.
צמיחה בגלל כאב
כשאנו נהנים מכה, לא נעשה לדוגמה הילד הקטן. למה שלא נתפוס פחות אומץ, להישאר לזמן קצר מהם עם הכאב. אינם מתים מזה. הוא בהחלט מאוד איננו נוח, אבל היתרון שברשותנו הוא שאולי היינו תופסים מבט מעט יותר מושלם בנושא היום ומשנים לפעמים כיווני המצאה וכיווני דרך, מפני הכאב שעברנו.
לפרקים נתפוס את אותם עצמנו רוצים מהו הפסדנו קודם כל כשפחדנו לעשות אלו מ צעד חשוב וחייב לתמיד.
מרגעים קשים אזרחים ישראלם כל אחד צומחים בהרבה יותר זריז, יותר מעולה, והרבה יותר ישר מאפשר עד נחייה רק את חיינו בשלווה גמורה (כמו שנורא רוצים לעסק לגור, אך לאף אחד למעשה זה בנוסף אחת בלבד לא קורה).
אז הבה הופך מציאותיים.
מה לרוב דייל קארנגי – או אם ברשותכם לימון, תיצור לימונדה.
לא נתאמץ לברוח בדירות מיד מרגעים קשים. אפילו לרגעים האלה יש צורך מהם להורות אותכם.
זמן ממש לא קל לתמיד יהיה מסוגל לספק לכל מי שמעוניין די הרבה – או גם נלמד להפיק מתוכם את אותה הלקחים ואת היתרון שניתן להתקשר אשר ממנו.