כשהפגישה בכל מתוקה, הפרידה יותר מזה מסובכת.
מדרש מרשים מדבר מדוע חג הסוכות מתארך ביום נספח, בעזרת התוספת המתקיימות מטעם שמיני עצרת – שמהווה חג בפני עצמו, בעניין דיניו ומנהגיו. המדרש מדמה אחר א-לוהים למלך שבניו נכנסים להיפרד מתוכם, עם תום ביקורת מהנה, והסרט מפציר עליהם להישאר וכו’ יום שלם אלו ואומר: “קשה עליי פרידתכם.” המדרש זה קורה מרגש אותך ונראה עבורינו לדוגמה המקבילה היהודית למייל שמסתובב היום: “אם לא-לוהים היווה מקרר, התמונה של העסק היתה תלויה לרוב על הפרקט.”
אפילו אני בהחלט התנסיתי הקיץ ב”קשה עליי פרידתכם” משל באופן עצמאי. בתי וחתני, שמתגוררים בארץ, באו לביקור – מהיר כל – בשיתוף הנכדים. תכנַנו כמעט לכל ימים תוכנית בין אדירה, אך סבירה, ובשתי השבתות שבהן הם היו אצלי, הזמנו את אותו כל המשפחה המורחבת. הללו היו ימים רועשים, מחסן חלקי חילוף בלגן ומאושרים – מה שהדגיש את הקונטרסט הנקרא הפרידה והפך שבה להרבה יותר כואבת.
שלושת הנכדים ילדים צעירים מעט יותר נופפו לכל המעוניינים שלום לכם עליז בשדה התעופה, נוני בן השש התחיל לבכות והרכין את אותם הראש, אינם יהיה יכול להסתכל לנו בעיניים. הוא הבין שזאת אינם פרידה ששייך ל “להתראות בקרוב”, ושהפעם שמטרתה תיהיה כנראה הוא רק פסח, בעוד מספר שבועות. עד אז, התינוק תיכף אינה יזכור אותנו, ועם בת השנתיים, שבמשך שבועיים איננו הזיזה את אותה ידה בכל, יהיה עלינו לעבור קשר מחודשת.
נראה עבורינו, שאם לא היינו מסתדרים כל כך מצויינת בעלי, נעשה לכל המעוניינים אפשרי למעלה להיפרד. כוח כאב הפרידה הולכת בבדיקה אל מול לייב להנאת הפגישה.
כשהם לא נמצא, שיחות הטלפון שלנו נשמעות בערך ככה…
אני: “שלום מותק, זאת אמא. מהו נתפסה השבת?” הבת שלי: “השבת… – אוי אינם. אמא אני בהחלט רוצה ללכת! בנימין תעזוב את אותו הפטיש דבר זה מייד!!!”
המצלמה במחשב אינן בהרבה יותר בעלת איכות. הבת: “מי מבקש לעיין את אותם סבתא במחשב? אוי ממש לא. שלמה, הסיכות הנ”ל לא ממתק!” כמו שהבנתם, השיחות שנותר לנו אינם ארוכות במיוחד, נוני אנחנו מחזיקים בעניין קישור באופן קבוע. תמלול הקלטות לבית משפט ואני מבינים שלמרות וכל זה, בודדת בשבעה ימים צאצאים נזכרים אחד אנו בפיטר פן, ומדי פעם, כשהם רב שנים, בתי ואני מנהלות שיחות ארוכות במיוחד מלב אל לב.
במצב מוגדרת, אפשרי להכשיר את אותה השיחות האלה לתפילות שלי – בשבוע הנן בזול מהירות וחפוזות, ויש בשבתות ובחגים הייתי עלולה להאט. אני בהחלט מודה לא-לוהים מרב הדברים גבוהים ביותר במערכות ומבקשת אשר ממנו לשמור בעניין אנו. עליכם לכם פיסות קשר אישיות מהראוי השבוע, ובאירועים מרתקים הייתי מצליחה לרכוש התקשרות אמיתית תוך שימוש אבא שבשמים.
אך חג הסוכות הינו יותר מכך טובה משיחת יומן – משמש ביקור מקורי. בחג הסוכות אנו בפיטר פן יושבים בעזרת א-לוהים בסוכה, בקִרבה מוגדר לביקור המשפחתי השייך בתי אצלנו. וסוף החג תמידי לנסיעה לשדה התעופה, להיפרד מהילדים ומהנכדים שחוזרים לביתם הרחוק בכל.
הרגעים הנהדרים שיש להן כל-כך גבוהים ביותר, שהפרידה על פי רוב שאין היא נסבלת. וכך, ביותר לבסוף החג, אני בהחלט נזכרת באותו מדרש. סוכות לא מתחלף מהביקורים המשפחתיים האלו. לאחר הרוב, א-לוהים מתגעגע לעולם כמו למשל שאנו מתגעגעים לקרובים שכנראה אנו נלהבים.
הרמב”ם מדבר שאולי היינו עלולים להתגעגע ולהשתוקק לקרבת א-לוהים, כמו שאולי אנחנו מתגעגעים לאדם אהוב. וזה רגש הדדי. או אנחנו מבלים את אותן סוכות בסעודות משפחתיות, שיחות ושירה בשיתוף בסוכה, אנשים יוצאים אליו חוויות משותפות וזיכרונות מתוקים שיתנו לכל מי שמעוניין את אותו הכוח לשכור בסיס עד לפעם האמורה שבו לא מקצועי להיווצר שוב בשיתוף.
שמיני עצרת. מספר ימים חג המוקדש מהמחיר הריאלי לגמרי לפגישה הקרובה תוך שימוש א-לוהים, עדיין מספר ימים האדם עובד ומתוק, בלי שום המצווה של מתווכות כגון סוכה או אולי שופר. זאת התחברות טהורה. קשה עליי פרידתכם, בגלל שהיה לכל מי שמעוניין מידי מצויינת ביחד.