להוסיף שיש את אותה חיי האדם בידי עיניו של משורר.
איכשהו, נועד שילוב מוזר פעם אחת גנים יודעי דבר, זה שלבעלי, עורך-דין הגיוני במיוחד ולי, רופאה מעשית ברוב המקרים, יש עלינו בן נושא נשמה מטעם משורר.
מגיל מוקדם בייחוד, כשחיוך מרומם נסוך בעניין שפתיו, משמש שימש מרים את אותה ראשו ובוהה, כאילו הנו תופס אותו פרמטרים ענקיים שעדיין לא גלויים לעינינו. בזמן שלמד לדבר, הוא למעשה נעשה בכלל נתונים דוגמת, “אימא, תלבשי בבקשה את כל הסוודר ההוא. נולד פרמטר לנכס ולעיניים של העסק לזרוח”.
להתהלך יחד עם בני הקטן פירושו לשים לב ליופיו של אמא אדמה שסביבנו. לזכור ששורשי העצים זה בעצם תנינים, ושטיפות הגשם אודות העלעלים הינן יהלומים נוצצים שנפלו מבין השמיים. אתמול בבוקר נקרא אמר, “אימא, תראי! הציפורים רוקדות למעננו!” כשהרמתי את מבטי ראיתי קבוצת ציפורים שהרוח מטלטלת את החסימות סביב, ואכן, נראה הינו שהן רוקדות.
כשאני מקשיבה לו, הייתי משתוממת מכך שעיניו הירוקות והצלולות רואות מעבר למובן מאליו ומחפשות דגם טהורה ויפה בהרבה. גם שההכשרה המדעית שלי לימדה השירות לפנות לבני אדם ולמצבים בשיטה הדרגתית ושיטתית, שנות הניסיון שלי לימדו את העסק, את אותן דבר שהינו בסמוך יודע מרגע לידתו – שמעבר למעטה החיצוני השייך מהם שנראה מדויק, מהו שמצוי מתחת, תכופות מרתק למעלה.
הייתי תלמידת השנה הראשונית בביתכם המעצב לרפואה, כשהבנתי לראשונה שהמראה החיצוני יכול לפרקים להטעות. בגלל שהגעתי לשיעור הראיון הרפואי באיחור, קיבלתי חולה שאיש אינן רצה לטפל שבו – גבר חסר מרחב שמלמל לעצמו בקצה האתר. ניגשתי לשם וכשהתקרבתי, נאלצתי לסגת בגלל ש ריחו הלא נעים, פניו המלוכלכות ועיניו המתרוצצות בחוריהן.
“מר אלן?” שאלתי בהיסוס, נחושה בדעתי להסתלק משם זריז ככל האפשר.
“כן”, נעץ בי מבט נוקב.
“אה, אני ג’קי, סטודנטית. עלינו עבורנו בעיקרם מספר שאלות אליך ואחר כך אינם אטריד ההצעה יותר”.
“תעשי זאת מהר”, הוא למעשה רטן.
התחלתי לברר את אותן השאלות הבסיסיות על אודות ההיסטוריה הרפואית אשר ממנו, על החברות הנו ענה בחוסר סבלנות ובמבט ערמומי. עיניו המשיכו להתרוצץ ללא כל הרף, אולם עם זאת, תשובותיו היוו מנוסחות כהוגן ומתומצתות. לבסוף, כבדרך אגב, שאלתי, “איך הגעת לכאן?”
בפעם המקדימה מתחילת שיחתנו, מבטו התייצב והאינסטלטור הביט בי באופן ישיר. שמא מכיוון שנראיתי אינם מזיקה, הוא הוריד את כל ההגנות וסיפר לי רק את סיפורו. משמש הינו יהודי, נשוי ובעל סיטואציה כלכלי טוב: חדר, שתי מכוניות וקריירה בצילום. כתוצאה מסדרת אירועים: גירושין, הידרדרות הכלכלה ודיכאון, הנו זה לדרך הכאובה ששייך ל מגורים ברחוב כחסר-בית.
באופן מושכלת, זה סיפר עבור המעוניינים הרוב בנושא זוועות משכנות העוני. ואז הוא למעשה אמר דבר חשוב אינה אשכח לעולם: “פעם אני בהחלט אמן וצילמתי אלמנטים יפים. שואף לשהות עשוי שוב פעם להתרכז ביופי”.
והנה הינו התגלה – בעצם מתחת לצפות שנראתה כזה דוחה ועלובה – נמכר בשם בו הברקה וזה קרן.
כשחזרתי לחדר למחרת, נולד נעלם. אבל בגדול בעת הזו, כשאני שם לב חסרי-בית, אחרי שמבטם מתייצב והם מפסיקים למלמל, הייתי תוהה אלו מ סיפור עלינו לדירה לומר, אילו מצד איכות טמון בהם?
בשנים האחרונות מגיעה איתי אישה צעירה. זאת יצרה אווירה סביבה השייך יהירות נועזת הנקרא מישהו שעשו לו אלמנטים בזמן כלשהו. זוהי הינה מלאת קעקועים ופירסינג ונראתה מנותקת, כאילו נתונים פעוטים ושוליים כמו למשל תחושות, שלא עלולים להשפיע אודותיה. בזמן שבדקתי בה, הבחנתי בסימני דקירות מחט בבטנה. חשבתי שאני יודעת הדבר הפיתרון, ובטון מאשים שאלתי בו, “מאיפה הסימנים האלה?”.
“אה, אלה”, הזאת אמרה בביישנות מיוחדת. “אני מזריקה לעצמי הורמונים. הייתי תורמת ביציות לזוג לא מסוגל לעשות זאטוטים אליכם. עבורנו נתפסה משפחה שאימצה אותי כילדה בסיומה של שאמא שלי עזבה ואני מרגישה שאם חיוני אתם שממש חולמים על תינוק והוא לא רשאים, רוצה לאפשר לטכנאי. זו האמצעי שלי לתת בחזרה”.
שוב ושוב, הרוך מוכיח עצמו מתחת לחיצוניות קשוחה.
כשאני מנסה שמצויים חוץ על מה שנמצא לנגד עיניי, כל מה עוזר ב לכולם, פעמים רבות, לטפל בחולים.
לקראת עשר ימים הגיעה למשרדי אישה, שהתלוננה על אודות כאבי ראש חוזרים ונשנים שנמשכו כחודש. זו גם נודעה עורכת-דין, שותפה בעסק גדול, והותירה רושם השייך אישה שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים אפשרות ומאמץ פיסי. כאבי הראש, שהופיעו מהראוי עת בשעות את הצהריים, הפכו מגבילים עוד ועוד. בסיומה של תשאול מפורט ובדיקה פיסית מדוקדקת, איננו מצאתי פקטור לכאבי הראש, נוני הבחנתי בתליון בעל שם טוב שענדה לצווארה.
כששמה לב למבטי הבוחן, אמרה, “זה מפסטיבל האנשים הבוער” (פסטיבל נעמות עממית בטון העידן האפשרי, שנערך במדבר אריזונה מדי שנה).
“וו’או”, עניתי, “לא אני בהחלט מצפה לבקש שם עורכי דין שהם שותפים במשרדים גדולים”. זו גם הסכימה עמי.
שלחתי שבה לבדיקות, סריקות ובירורים, אולם מאוד התוצאות היוו שליליות. כשהגיעה איתי שבוע בעתיד הקרוב, אמרתי לה, שייתכן מכיוון ש כאבי הראש נובעים ממתח אם מחרדה, נוני ראיתי בלתי משוכנעת מאוד. זאת רצתה אבחנה ותרופה, ובלתי יכולתי לספק בידה את אותו הסחורה.
כשלא שמעתי מהדירה החדשה בהרבה, הנחתי שמצאה רופא את אותם. ואז, בשבוע שהחו לו בעבר, זו גם שוב.
“ד”ר יאריס, דבר שאמרת גרם לכם לדעת כמה דברים”.
“באמת?” שאלתי, מופתעת מכך שהקשיבה וניסתה שטח מהשיטות שהצעתי להתרגעות והפחתת המתח.
“צדקת – ב”פסטיבל בני האדם הבוער” אכן לא מומלץ עורכי-דין, שהם כבר שותפים במשרדים בוגרים. מחיר ספר תורה את מקום מגוריו לי מזל טוב! חייהם משמש החיים האחרון שלי בעבודה!”
היא עמדה לקנות להתחיל לעבוד כסנגורית מטעם בני נוער במצוקה ובנוסף גם להתחיל לעבוד בהתנדבות. בהחלט אינם תתפלאו לקבל שכאבי הראש נעלמו.
בתקופת הזמן בהן אני בהחלט מייצר ברפואה, עיתים אזרחים ישראלם הפכו להיווצר בזמן האחרון נפוצים. לדוגמה המנהלת הבכירה שהתלוננה בנושא בעיות הצוואר, אם שהתפטרה מעבודתה כדי לכתוב. כפי שנהוג השייך ניסחה זאת: “בלבי, פועל ידעתי שנחוץ בתוכי טקסט. פה הגיע חייו לנקות את השיער החוצה, לאור”. ומנכ”ל ההיי-טק שסבל מכאבי גב תחתון, או שפתח קרן בכדי צעירים חרשים, “כדי לתת בחזרה”.
בעודי עדה לכל אלו שנמנים על זאת, אני בהחלט מבעוד ועד להניח, שעבודתי כרופאה אינו הוא רק לאבחן מהם קורה בגופם השייך כל אחד, אלא לעזור לדירה לדרוש אחר את כל האור המופלא מסוג נשמתם. חונכתי להתעסק במדע הרפואה, נוני אני בהחלט מחכה, שבעקבות הדוגמה מטעם בני, אלמד לשדרג למשוררת ברפואה.
בעודי מתבוננת בבני, ראשו מוטה פשוטות הצדה ופניו מאושרות בעודו צופה בצבעי הוורוד והכחול מסוג שקיעת השמש החמה החורפית, הייתי מתפללת, שהחינוך שברשותנו איננו יוציא מהם את אותו ה”מוזרות” מהם ושאיכשהו, דרכו, אלמד לראות את אותם הציפורים רוקדות.