לעתים בלימת הלשון יוצרת את אותן ההרמוניה הנפלאה במיוחד.
“מה ההבדל בין מחבל לנגן קרן יער?” שאל אותכם המנצח בעת עוד פעם.
“למחבלים יש אוהדים!” המנצח וחברי התזמורת שלי נפלו על גבי השטח, פשוטו כמשמעו, מרוב צחוק. אני בהחלט תמיד חייכתי קלושות והסמקתי.
בגיל 13 החלטתי שאני דורש, לדוגמא שונים מידידיי, ללמוד לנגן על כלי ולהצטרף לתזמורת מרחב המעצב. בחרתי בקרן יער, כיוון שאהבתי רק את המראה לה – מבריקה ומפותלת ואוה… מידי שונה.
לא ידעתי שקרן היער, דבר נוסף להיותה אף אחד לא הפקטורים היפים סופר, הזו כמו כן אחד הקשים מאוד לנגינה. אינם ידעתי שבעוד שנגני קרן יער מוכשרים עשויים ליצור צלילים מתוקים כמו דממת גן עדן, נגני קרן יער מוכשרים הרבה פחות הרבה פחות מפורסמים בקלקול קונצרטים תקינים במעידה נוחה של השפה.
תמלול שיחות 15 השנים בהן השתתפתי בתזמורות, רביעיות ולהקות, ההגדרה “לא מידי מוכשרת” נתפסה תיאור חלש למיומנויות הנגינה שלי בקרן יער.
ראשית, מעולם אינן הצלחתי להוסיף העובדות לקרוא מוזיקה כן. הצלחתי ללמוד את אותן הקטעים שלי, בעזרתם האדיבה מסוג נגני חצוצרה מלומדים וטובי לב, ומנצחים מבוהלים. שנים את אותה שנים שיש המנצחים שלי קובעים ביום אחד שלפני ההופעה הגדולה, שיעורי חירום לעזרת נגנית קרן היער הלא כל מוכשרת שבבעלותם.
דבר שני, וכך גם לא טוב מעט יותר מאי היכולת שלי לעיין ב מוזיקה, הייתה ההיסטוריה המעורערת שלי שיש להן צלילים מצויינים. מהמחיר הריאלי תו שהיה מצויין מ’דו’ נהיה רולטה רוסית. או לחילופין וגם בין לא ראיתם עשן יכול לעלות מאזניו ששייך ל מנצח, מומלץ להבין דבר עובד ומשתמש כשנגן קרן יער אינם בכל מוכשר מתאמץ להשמיע מיהו ובמקום זה נוחת על גבי רה דיאז.
בעזרת מאות השעות שביליתי בחזרות ובהופעות, הינה נקודת מפנה בודדת שהיוותה שיא נדיר בקריירת הנגינה שלי, המבישה למרבית, בקרן יער. לילה אלו, ישבתי בתא התזמורת במחזה המוזיקלי “אוקלהומה!”, וכשהסולנית פצחה בשירה, הבנתי שאם אני אפספס, לדוגמא בחזרות, את כל הפָה המאמיר שמגיע גם במקצת, באופן מעשי אחד שיושב בשורה האחרונה יעוות את אותו פרצופו.
התחלתי לרעוד ויכולתי לשמוע מהו הלב שלי דופק לדוגמא תופים, וכשהסולנית התקרבה לשורה בו אני נדרשת לבוא, התכוננתי. הנחתי את אצבעי על השסתום נוסף והחזקתי את אותן הקרן מוכנה לתקיעה. אך כשהיא עלתה לתו החשוב, עשיתי הדבר שמעולם שלא עשיתי קודם כל – ליתר דיוק, שלא עשיתי כלום. נוח אינן תקעתי בקרן.
וברגע הינו ששייך ל דממה, ידעתי, שבדרך השקטה שלי הצלתי את אותן המופע. ושרגע הנו של דממה יהיה הצלה עבור הופעות מוזיקליות וקונצרטים וחזרות גנרליות יודעי דבר שיינצלו בשנים הבאות.
חלפו מימים אלו שבע קיימת תמימות בהן לא פתחתי רק את מזוודת קרן היער שלי. ועדיין, יש צורך רגעים בחיים שמחזירים את העסק לאלפי השעות שביליתי אחת החצוצרות והכינורות השניים, בשורה האחרונה של התזמורת. מנגינה קלאסית לפני גורמת לנו שלא יהיה, לעצום את אותה העיניים ולהתנודד כאילו אני בהחלט יחדש סופרת קצב בקונסרבטוריום. ובראש השנה, כשהשופר אנחנו לחרוק בסביבות התקיעה השמונים, אני לפני יש בידי ולהיות כיצד השפתיים שלי מתעייפות ומאבדות רמה, בגלל שגם הייתי אני שבו.
אולם המורשת המשמעותית סופר שהיא קריירת הנגינה שלי בקרן יער, זה השיעור שלמדתי בתא התזמורת: שלפעמים שתיקה זו גם הצליל המתוק במיוחד.
ההדרן שלי
אינם בזמן, פגשתי את ידידתי שירה בגינה, בפעם העיקרית מזה 10 חודשים. שירה זו גם מוסד משובחת כזאת הנדיר שבזכותה הייתי מאפשרת לשוחח אודות כל. בילינו יחד שעה או שמא שעתיים בשיחה אודות ילדים צעירים – הגורמים גבוהים והדברים הקשים, ועל חייהם של החברה – הדברים הנחמדים והדברים הלא רכים. ופתאום זו הזכירה מישהו שפגשה באותו שבוע. “מכירה אותו?” הנוכחית שאלה.
לשירה לא שימש מושג שהיא מזכירה את אותה אף אחד לא האנשים הכי קצת אהובים עליי, ואני על פי רוב אמרתי לרכבת התחתית הנל. המילים בדירות מיד עמדו עבורינו על קצה הלשון, וזה בהחלט נהיה בודק לאיש הזה! זה כן נעשה נורא ואנוכי! קרבן הרכילות שלי לכאן אינה יקח אחריות שדיברתי הוא צריך. ואם הינו באמת ישמע על הנו, שלא אכפת עבורנו – בשמחה אני מציגה לו בפרצוף כמה שהינו שאין היא נסבל!
תמלול הקלטות לבית משפט שניה, שימש עבורנו דז’ה-וו. מאריך ישבתי באותו תא תזמורת מחשב אישי אודיטוריום מוצהר באנשים, מתכוננת להשמיע את הפה המשמעותי ההוא. זכרתי שה’ ברא את אותה אמא אדמה במילים. למילים יש עלינו עוצמת להקים ובאותה המידה תוים שליליות רמות להשחית – מלעבוד, משפחות ואף קהילות מקיפות. על כן, חכמינו מדברים שכדאי לבחור דיבור שלילי לרצח.
ובזאת, בעודי יושבת עם סוציאלי בעניין אודותיו ספסל בגינה, נזכרתי בדבריו של המלך שלמה: “החיים והמוות ביד הלשון”, ולמרות שהתהליך אינן הינו לכל המעוניין יותר קל, נשכתי רק את הלשון.
וכששתקתי, שירה החליפה עניין למזגן המטפטף לרכבת התחתית ואחר בדרך זו לקייטנות, ותוך מגוון שניות הקרבן הפוטנציאלי שלי נשכח.
בנוסף אמא או שמא אבא או לחילופין בן באותה גינה הומה באחר הצהריים ההוא, אינן ידאג שעשיתי מה ראוי ביושבי לגבי ספסל מוגן. כל מי יטפל ששוב, במגע כל מי השייך שתיקה שמונעת בזבוז תכשיטי זהב, בדרך השקטה שלי, הצלתי את המופע.