אפשרי להמשיל את כל מכאני היחסים הנקרא ספירות הפעולה, אל הבית משפט, בתוכה החסד נקרא הסנגור והגבורה (דין) הזו התובע

אפשרי להמשיל את כל מכאני היחסים הנקרא ספירות הפעולה, אל הבית משפט, בתוכה החסד נקרא הסנגור והגבורה (דין) הזו התובע

חסד, גבורה ותפארת, הנן שלושה הספירות הראשונות מסוג הפעולה, ובתור שכאלה מוטל עלינו ביניהן מערכת יחסים הדדית. לחלק מצד הספירות מסוג זה עלינו שבו נספח, ה-3 לבטא את אותו מכאני היחסים הפנימית ביניהן: חסד נשאר חסד, גבורה ידועה בנוסף דין (משפט), ותפארת נקראת רחמים.

הפסוק אחריו נותן בהסתכלות על נבואית, כיצד א-לוהים יושב ודן את כל בעזרת ארץ, ובמילים ספורות מתאר את אותן מערכת היחסים 1 הספירות הוא.



ראיתי אחר ה’ יושב אודות כיסאו וגם צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו (מלכים א’ כב, יט).


בפסוק הוא למעשה אנחנו מבחינים בשלושה אלמנטים: בראשם יושב א-לוהים, כשצבא השמים נחלק לשניים – חלקו מימינו של א-לוהים וחלקו משמאלו.

מהי כוונה ה”ימין” וה”שמאל”? רש”י מדבר אחר הפסוק (על פי מדרש תנחומא): “אלו מיימינים ואלו משמאילים, מיימינים מראים דרך, משמאילים מלמדים חובה”. ובמלים דומות – המסנגרים נכנסים לכאורה מימינו של א-לוהים והמקטרגים משמאלו.

ימין ושמאל מתייחסים להיבטים המנוגדים, הדנים אודות העומד על הפרק. חסד – הסנגור, יושב תמיד בצד ימין. בה בשעה שדין – התובע, באזור שמאל. תמלול הקלטות דרושים יושב באמצע.

הסדר

שלושת המרכיבים האלה נראים כהוגן אף ב”סדר” ששייך ל הספירות.




צד “ימין” – חסד.
נדבך “שמאל” – דין.
באמצע – אלמנט “אמצעי”.


אף בשפה המדוברת כל אדם משתמשים בניבים דומים. לדוגמה, כשמישהו מקטר ומתלונן ממחיר השוק היום אנו אומרים: “הוא קיים על גבי נדבך שמאל”. או לחילופין חולמים על לתאר את כל הצעד ה-1 לכיוון ההצלחה, אנשים אומרים: “להתחיל ברגל ימין”, ואת האדם שעומד ב”נקודת האמצע” אנו תופסים כאדם אישי וניטרלי.

בכדי שנוכל לחוש טוב היאך הגורמים פנימיים לידי סימבול בשלוש ספירות הפעולה, נסביר קודם כל את אותו משני הצדדים המנוגדים, ואז נעבור אל האמצע.

ימין – חסד נקרא נתינה. תכונת החסד מבטאת נחיצות או גם שאיפה מטעם המשפיע – אף אחד לא קיים ביום ומגלה שהחיים שלו מוגבלים וסובבים סביב עצמו. הינו רוצה להוות מעולה ללקוחות ולשם בדרך זו מקים קרן לקידומו של פרויקט ספציפית. כל אלה נעשה, לפני הוא פוגש רק את העני ההתחלתי. ממש כמו, חסד הזאת אומנות שמונחת במגרשו המתקיימות מטעם המשפיע.





שמאל – עבודה ששייך ל דין מאידך גיסא, מונחת לחלוטין בידיו ששייך ל המקבל. האדם חָרש שדה עבור מישהו את אותה, ופירות עמלו מוטבעים בתבואה שצמחה. כשהוא מגיע להשיג את כל שכרו, נולד באופן מעשי יקבל פעם נוספת את העבודה שלו. ה”נותן” בעיקרם נותן אחר אמיתות מאמציו מסוג איש מקצוע. באיזה אופן, אחד “שעומד בפני עצמו”, ללא מצריך בעזרה מאדם “אחר” זה הדוגמא לדין.

האמצע – הרחמים, ישתנה משתי ההנהגות המצוינות לפניכם. רחמים זו רמה, שמתעוררת בנו כלפי מישהו שנמצא כאשר מדובר ששייך ל מבוקש. או אולי אלינו אינן נפגוש באדם שסובל מוקד, רעב אם בדידות, אז אלינו נוסף על כך אינן נוכל להדגיש שריחמנו על גבי מישהו. כאשר מדובר הינו, המקבל מעורר אחר הרחמים, אך התשורה שניתנת שייכת במלואה לנותן.

תפקידו של השופט

או לחילופין נחזור כמו למשל מטעם אזור המשפט, לא מקצועי לפתוח דינמיקה זה כך: התפקיד של השופט איננו אך לקצוב או שמא התביעה צודקת באופן עובדתית – מכיוון שבבית דין הנקרא מעלה ממחיר השוק מהו ידועות לאשורן. כך, התובע נותן אחר תצלום המעשה לא טובה שבוצע, ההגנה, מאידך גיסא, מספרת אחר מעלותיו הנקרא אלו. לשופט נשאר בחשבון את כל עבירותיו המתקיימות מטעם האדם כנגד מעשיו מצויינים, ולהחליט כיצד לפסוק לפי.

אנו בפיטר פן אתם מוצאים את אותם ההבדל זה בהחלט בין חסד לרחמים, וגם במספר מקורות אינה קבליים. בדרך זו, תרגום אונקלוס (שמתרגם מעברית לארמית) נעזר במילה “קלון” כתרגום ל”חסד” (ראה רש”י ויקרא כדלקמן, יז). לעומתם, המלה רחמים בתרגום הארמי, משמעותה אהבה וידידות. החסד משפיל מעצם טבעו, בגלל שאדם, החי אבל בתוך תמיכת הזולת, ממש לא מי מושלם.

רחמים, מצד הצד אחר, נגרמים שיטה זה שהאחד מעורר מצבי רוח הנקרא הרגשה חמימה וטעים לב בהרבה. זה מהווים תחושות בין רבים, והם אלמנטים איכות הדומה לידידות. תחנה זרה על גבי רחמים מובאת בקביעה התלמודית שאומרת:



האדם שלא קיימים דעה לא כדאי לרחם עליו [כלומר, אדם שטיפשותו הדלת הראשית את הדבר לצרה, מומלץ ולהיות בטיפשותם הנקרא מעשיו]. (ברכות לג עמוד א)






זו קביעה שמתייחסת בעיקרם לרחמים ואינו לחסד. מהו שאמירה הנל מלמדת, היא שמטרת הרחמים היא עזר לזולת. אך, אם לאותו כל מי אסור הכירא, הינו יתייחס בתוך הטובה כאל העובדות המובן מאליו, ולא ילמד את אותם הלקח. אוקי, אז הטכניקה היחידה בה יהיה מסוגל הטיפש להבחין את אותן המידע, היא על ידי הסבל שנגרם לדירה מתוצאות מעשיו.

ובכל זאת, בלתי אפשרי להבליט את העובדות אודות חסד, מפני שמטרת החסד ממש לא העזרה לזולת, כמו למשל השייך סימבול לטוב לב ולגדולה (של הנותן). אולם, בכל מקום תקלה אין לשטוף את אותו השוטה בנדבות מכל סגנון שהוא, אבל הדבר אינן יש בסתירה לחסד.

רק את הרחמים, בהתאם למיקום שאליהם אחת החסד לדין, רצוי להמשיל להלוואה, לעומת שאת החסד נמשיל למענק. בתוך החוב שמבין יסוד הנקרא חסד, כי שמדובר כאן בממון איננו עבדו כדי להשיגו. אך, לא פחות מכך יש שבו בהלוואה אף היבט מטעם דין, כי שבסופו של דבר, את כל הכספים חשוב מאוד נוסף על כך לקבל חזרה.