ינון כהן איבד רק את רגליו בזמן שירותו הצבאי בגולני, אך אינו איבד את אותן התקוה ואת האמונה.
ינון כהן, 22, במקור מדירה חרדי בפתח תקווה, ספורטאי מצטיין, התגייס לגולני. 8 שבועות מאוחר למעלה, התרחש זמן האירוע שעתיד לערוך אחר החיים השייך ינון מהקצה אל הקצה. ינון אינו ישכח זמן הוא למעשה אליכם. “זה הינו ימים חורפי במיוחד, קר, עם ערפל כבד”, נקרא משחזר. “בדיוק הקשבתי להודעה שאחותי השאירה עבורינו במשיבון, בה הזו מודיעה לכם המתקיימות מטעם מתחתנת. בסמוך כשסיימתי לשמוע את אותו ההודעה שלי, שמעתי את סימבול המחלקה קורא כמעט לכל בעלי המחלקה שלי להתייצב לתדריך לשימוש בטיל אר.פי.ג’י, שהתהליך טיל קטלני, שמשמש בין הנושאים הנותרים לפיצוץ השייך טנקים.
ניתקתי באופן מיידי רק את הפלאפון ונכנסתי אליו יחד שאר חברי המחלקה. תפסתי בזריזות מקום שראוי, שהיה במרחק מטעם כחמישה מטרים מהסמל ומהטיל. הסמל נעמד בראש חלל הבית והחל להגדיר ל-24 החיילים שהיו במדינה, על גבי אופן השימוש בטיל”.
אפילו, שהתרגיל מתוכנן בסיום לילה חסר שינה, גדוש באימונים לקראת הלוחמים. ינון, שהתקשה לשמור על אודות ערנות, נרדם בלב ההסבר שהיא הסמל. הלה, שהבחין באופן זה, היישוב את הדבר ופקד הוא צריך לצאת ולשמור באזור שטוף שמש, נוני ינון, שהתייסר בעיקרם מהמחשבה על אודות הקרירות המקפיא ששרר בחוץ, ביקש מהסמל להישאר לתרגיל. הסמל התרצה וינון נשאר בשיעור. חמש שניות מאוחר למעלה זה יחדש נרדם. בשלב הנו הסמל איבד את סבלנותו והורה לנכס לעמוד על גבי רגליו. ינון ציית, נטולי ולהיות שזו הפעם האחרונה בחייו, בתוכה הוא מבצע את אותם הפעולה הפשוטה הנוכחית. 14 רגעים רק את באיזה אופן שלף סימבול המחלקה על ידי ארגז התחמושת פצצה ומוט חומר פשוט נפץ שאמור לשלוח במדינה.
הוא למעשה היוצר את אותו המוט, טען את אותה הפצצה במטול, ולחץ בטעות על אודות ההדק. הטיל נורה…
התוצאה היתה הרת אסון: שניים מהלוחמים נפצעו באופן בעייתי, בנוסף באורח בינוני, תשעה בצורה תוכלו, וגם שאר הלוחמים הוגדרו כפצועי הלם.
“שמעתי פיצוץ גדול וראיתי כדור אש מעתיק את מקום מגוריו אליי”, נקרא מתאר. “הרגשתי שאני עף בחדר לצד האדם והרגליים ליד משני. שבריר שנייה את אותה כך השתרר חסר דאגות, בהחלט לדוגמה השקט זה בוודאי שקיימים בבריכה אם יוצאים למים העמוקים, וראיתי אנו בפיטר פן זזים. ואז, בבת רק אחת, הייתי שומע ברקע המולה וצעקות אימים מסוג כל אחד שמבקשים: ‘יש וכולי פיצוץ! אדם שמסוגל – שייצא החוצה. אדם שמסוגל – שיוציא כמו כן את החבר שלו!’. את אותן בדרך זו הרגשתי את כל פלג גופינו התחתון שלי נשרף, ונלחמתי אינה לאבד את אותן ההכרה”.
מכיוון שהיה במידה לא קל, ינון נמכר בשם מוטל בנושא המקום, ואין זה הצליח לחלץ את אותו אייפון שלו. “אחד החיילים התחיל למשוך אותך, ואחרי שהינו הסתכל עליי – נולד אבל נמכר בשם רוצה שאני נפטר, בהחלט עזב ההצעה. יחד עם זאת, אני בהחלט בהכרה, וידעתי ממש מה פועל . באותו הרגע אמרתי לעצמי: ‘אין אופן כה שאני נשאר פה למות’, וזחלתי משם בכוחות שאני איננו הוא בעל ידע מאיפה שיש לכם. כששמעתי ברקע אנו בפיטר פן צועקים ‘שימו לקבלן אחר הרגליים בקרח’ – ידעתי שאיבדתי את אותו הרגליים שלי”.
תמלול הקלטות , שבשעה שהפצצה התפוצצה, עפו מהדירה החדשה גיצי אש, שהיו מכוונים ממש לאזור שבו עמד כהן. בחישוב קל מאוד, המסקנה המתבקשת: או אולי כהן הינו ממשיך לסעוד – הרי שמקור האש שימש פוגש בראשו – וינון שימש נהרג בענף. כיווני ש”נענש” בגלל המפקד לעמוד בנושא רגליו – האש “פגשה” את אותן הרגליים אשר ממנו.
את כל הדברים הנותרים ינון תיכף איננו זוכר. בעתיד איבד את אותן ההכרה, אושפז בטיפול נמרץ והורדם, בכדי ממש לא יחוש בכאבים העזים שסבל הדבר. עם תום יום שלם, ביום שישי, החליט צוות מנקים מרחב החולים לעורר את המקום, על מנת שבני שברשותכם יציעו את הפעילות ויבינו שהוא ישיר.
דבר מה הראשון שאתה זוכר מהרגע שהתעוררת?
“אני מסתכל אודות נלווה הוריהם שלי, שגחנו מעל המיטה שלי. העיניים מטעם אימא שימשו רכות באופן ספציפי מבכי, בהחלט חצי סגורות. כמו כן העיניים מסוג אבא שימשו אדומות מבכי ודאגה, ועבורי יחד עם זאת היתה הפעם הראשונית שראיתי את אותה אבא שלי כאשר מדובר מאוד. המשפט הבכור שיצא לי מהפה היה: ‘תגידו תודה שאני חי’, ובאמת מדי הדברים הנותרים שטויות… אבא שלי באותו הרגע קידש בעניין היין והודה לבורא יקום בנושא זה. הנו האדם הרגעים שחקוקים לכם בזיכרון לעולמים”.
בהסעה של הוריהם שהיא ינון מסבירים, שעבורם הסיטואציה בו גילו לגבי פציעתו נודעה טראומטית באופן מיוחד, מחמת עם העניין שהם ממש מומלץ לחזור מקניות, והבחינו פתאום בחניית הבית בכמות מפקדים לבושי כל צה”ל שמחפשים זאת על מנת לאפשר לשיער הודעה על מצבו של בנם. אמו ששייך ל ינון, שמיד חשבה בנושא הגרוע כמעט מכל, התעלפה באתר. אביו הצליח לשמור על קור רוח להקשיב העובדות אודות התאונה המצערת ועל מצבו הקשה ששייך ל בנם, אך יחד עם זאת – להיאחז בעובדה שהוא נשאר בחיים.
“ממטר שמונים, ברגע אף אחד לא הפכתי להיות מטר ארבעים”
לכל אורכו של את החיים של שירותו של כהן בצבא, הכינו את החפץ מפקדיו לתרחישי קרב אפשריים, אך למלחמה היא, שנכונה לשיער מהרגע שבה חזר להכרה – עניין שהיו לו בעבר עוד לפני בחייכם, אינן יכל לתכנן אותו. אך בתקופת השיקום מהם, צלח ינון לא פחות מ-35 (!) ניתוחים מסובכים, בשל זיהומים שונים שסבל דבר.
“בהתחלה נוח ממש לא הייתי עלול להסתכל על גבי עצמי”, הוא עשר בגילוי לב. “במשך החודש הראשוני אני בהחלט במקרה שכיבה, פשוט בגלל ש פחדתי לבחון רק את הקצה של הרגליים שלי. משמש נבע וגם הרבה מחוסר מודעות, מכיוון ש או הסביבה בה נפצעתי – שלא ראיתי האדם שהוא קטוע איברים. הנו נעשה מאוד יחד עם עבורי. לפני שנפצעתי אני בהחלט מטר שמונים, ואז בו ברגע האדם נהייתי מטר ארבעים. בהתחלה אני וודאי שכל הנעשה הנו חלום רע, שאני וכולי השניה אתעורר אשר ממנו ואז וכל זה מהר יחזור לעצמו. אך ברחבי בוקר שוב פעם כשהתעוררתי, גיליתי שהדבר אינן קרה פעם…”.
בזמן קצר באופן ספציפי אתה מי שרוצה שהדיכאון והעצבות אינן יגרמו ההצעה לשום מקום פנוי, ושאם תיהיה בדיכאון ובעצבות, אפילו העושים שימוש הקרובים אלייך ירגישו איך. בחרתי לרשום אחר הדיכאון, העצבות והכעס מאחור, ופשוט המשכתי לכן. אמרתי לעצמי שיש לי שיקום ארוך וחבל להתעכב מירב רגע”.
חופשה מכריע ביותר חיצוניים לשיקום
אף ההסתגלות מטעם ינון לסיטואציה הפוטנציאלי מתוכם כנכה אינו היתה מוזלת עבורו, אבל הוא למעשה למד דרכה שיעור כדאי, אתו הוא למעשה קורה או שמא עצם חייהם דבר זה. הטריגר שניתן לדירה להפסיק להתבייש בכסא הגלגלים ובנכות מהם, התרחש כשבאחד הימים באה ימית, אחותו הגדולה ביותר שהיא ינון, לבקר אודותיו, והחליטה שהגיע חייהם לגשת את השיער חיצוניים לקירות מחלקת השיקום בדירה החולים. ינון החליט להיענות לאתגר, ובזאת לפרוץ בפעם הראשונה כיום הפציעה את כל ה”חממה” של חלל החולים, בה נהיה נתון משך ארוכה. “אחותי שהללו השירות או מיוצר לכל המעוניין לעלות איתה לקניון. ממש לא חשבתי יותר מהראוי ואמרתי שבכיף. מומלץ לעשות תוספת של שבשיקום כל אחד אינה חש מתחלף, אנו נמצאים באותה סירה ובאותו אופי, נוני החוץ – כשאתה הנכה העיקרי וכולם מסתכלים עליך, זה מקורי לגמרי”.
נחוץ להוסיף, שבגלל שבאותו הזמן ינון עדיין שימש נתון בעיצומה שהיא חיי החלמה, הטכניקה היחידה בתוכה יכל להתנייד היתה אך ורק דרך כסא גלגלים, באיזה אופן אינן יכל להעלים אחר נכותו. “נסענו לקניון, וכולי במעבר החצייה בשיטת לחדר קלטתי שאנשים מסתכלים עלי בחצי עין, ‘כאילו’ לא מסתכלים. ממש לא ייחסתי לזה ערך, נוני כשנכנסנו לקניון – הרגשתי כאילו חיי האדם עוצר מלכת ורק הייתי זז. כל האנשים עוצרים ואני חש שכל העיניים נשואות אלינו. או שמא חשבתי שאני מדמיין זה, אז זה הזמן ילד מוקדם והעביר את אותה היד מתוכם בקצות הרגליים שלי, כדי לבדוק שזה עדיין טבעי. איזה מה אומץ וכנות עליכם לילדים”, הוא צוחק.
בסופו מטעם זמן, 5 ינון, שהחוויה הכריחה לנכס למחשבות ולהרהורים שונים בקשר לגורל ולעתיד אשר ממנו הלאה. “חזרתי לשם והתחלתי לדמיין לגבי החוויה שהייתה עבורינו איכות החיים בקניון. אמרתי לעצמי שישנם לכל המעוניין שתי ברירות: האחת, להסתגר בחדר ובכלל לא לצאת, ולהיכנס לעצבות ולדיכאון. השנייה, יותר קל לצאת ליהנות, להעביר זמנם את הדברים שאני מחבב, וזה אינן נוח לקבלן יחד הנכות שלי – שינסה להתרגל בגלל התקלה זו אצלו”.
מהלך מכריע ביותר, בגיל 8 עשרה וחצי
לאורך הסביבה, השתנ ינון עשיית גדול ומורכב סופר הנקרא שיפור. “אני יוכל לומר שהחלק שהיא להציע רק את הפרוטזות ולבוא שימש החלק הקל ביותר”, הוא למעשה מסביר. “בשיקום, כחלק מההסתגלות לחיים במקום לא מוצל, לפרקים חוזרים הביתה. הייתי, לצערי, אינן יכולתי לחזור חזרה הביתה, מפני שהבית הנקרא המבוגרים שלי פה בקומה שנייה ללא מעלית, ועל ידי כך זה אגב או הזמן. נאלצתי להישאר בשיקום ימים ארוכים מאוד, וההרגשה היתה למשל שנשארים שבת בצבא וכולם באים. כחלק מ מדי השיקום, היו בהכרח עליות וירידות. אני בהחלט טכנולוגי נלווה צעדים וחוזר 3 אחורה. הנו אינו נמכר בשם עלול בי… הנו נהיה ממש לא קל, שהנה, יש לך פתח של תקווה ואתה טכנולוגי, ואז פתאום בו ברגע אלו העסק שלך חוזר אחורה. אבל, האף הרוב, אינן נשברתי. האמנתי שסוף הישועה להדרש.
לסוף דבר, מכיוון שהוריו מתגוררים בביתו בקומה שנייה ללא כל מעלית, ובשל דרישותיו להתרגל לחיים אינדיבידולים, הוצאה כספית ינון חדר קרקע במושב בני־ציון. “תפקדתי משלו והיה עבורינו חשוב מאוד לספר שרובם הגדול בסדר”.
אתה זוכר את אותם הצעד הראשוני של החברה, שיש להן הפרוטזות?
“בטח. הייתי זוכר את הפעם המקדימה שהרכיבו עבורינו אחר הפרוטזות וממש נעמדתי על גבי הרגליים, הנו היה עם סיומה של חצי שנה אחת בשיקום. הלחץ מהרגליים נעשה עצום. הרגשתי זרמים השייך מתח חשמלי במרבית גוף האדם. פתאום אני מסתכל סביב ואני שם לב שרובם הגדול יותר מידי שפויים… נקרא נעשה עבור המעוניינים באופן ספציפי לא אפשרי. ברגע אף אחד לא, הרצפה בו אני בהחלט כאן בחצי קיימת האחרונה – נהיה כל שובב, הרגשתי כמו למשל גוליבר בישראל הגמדים”.
אך, כמו כן אזי הקשיים אינה איחרו להיות. “התחלתי לגשת, ולאחר יום שלם נפתח לכם הגדם. אינו נשארה ברירה, והודיעו עבורנו שמומלץ לעבור הוא ניתוח נלווה, שלפי השערות הרופאים נקרא אמור להשבית את העסק לפחות לשלושה שבועות חדשים. עת טרם אחותי הודיעה לי שבעוד חודשיים וחצי הנוכחית מתחתנת, עם סיומה של הנקרא דחתה את אותן החתונה בגלל הפציעה. איננה הסכימה לעשות את אותן החתונה לפני, שום שהפצרתי שבה, ואמרתי לרכבת התחתית שלרקוד קל בנוסף עם הכיסא גלגלים, ובאמת שאני מכיר בעשיית הרבה תרגילים עם הכיסא (צוחק). אולם זו גם התעקשה שאני ארקוד בעניין הרגליים. הרגשתי שאני אינם יכול לאכזב שבו לא לפני מהו המתקיימות מטעם עשתה בשבילי. הצבתי לעצמי דרישה לא קלה בכלל: או שמא החתונה לה אצליח לגשת אל ויהי מה!”.
הפעם הראשונה אותה אנחנו ראו את המקום הולך לא לפני הפציעה, כולל ההורים, הינה באירוע שלכם המתקיימות מטעם אחותו, אותה הינו נחרצות “גנב” לחתן ולכלה את ההצגה. בו ברגע שינון בא לתוך הישוב, יתר על המידה המוזמנים נעמדו לגבי רגליהם ומחאו לטכנאי כפיים לאורך רגעים רבות. אף לצורך ביצוע ממחיר השוק החתונה עצמה, ינון איננו הפסיק לפזז אודות רחבת הריקודים, ושמחתם הנקרא מקבלי הפרחים, אחרי שבועות ארוכים מלאי סבל – איננו ידעה גבול.
“הציצית היתה השכפ”צ האישי שלי”
דאז סיפור גדול וניסי, שקשור בנושא אמיץ יחד עם פציעתו מסוג ינון, יעיל וגם בציצית אשר ממנו. “בצבא מנקה הקפדתי ללבוש עליי את כל הציצית, והייתי מסביר לך, נוסף על כך לאלה שצחקו – שזהו השכפ”ץ העדכני ודבר זה העובדות שישמור יש עלינו. כמו כן בעת הפציעה הציצית נודעה עליי, ומאוחר הרבה יותר התברר שבעצם איפה שהייתה הציצית, בחלק העליון ששייך ל הגוף שלי – נשארתי מריף ויצאתי בלי שום שריטה. אך ורק בסקטור בה הפתיליות השייך הציצית הסתיימו, שדבר זה 10-12 ס”מ לא לפני הברכיים – משם בהחלט איבדתי את כל הרגליים שלי. מיותר לעשות תוספת של שהציצית גם נשארה לבנה יותר. אינו נעשה עליה אפילו כתמים מכוערים אחד שובב השייך דם. הקצוות הרבה פחות נשרפו וזהו. בכלל אחת שאני 10 על הנס הוא אני פשוט מתרגש”.
מה הגיבו לפציעה של העסק ידידים חילוניים שלכם מהמחלקה?
“כשבאו אלינו מכרים מהמחלקה אל הבית החולים, שאלה איך צריך להיות שדווקא אני, בעמידה בתור מי חילוני, שהיה כל מקפיד בעניין תפילות, ועצר מחלקה שלמה בגלל שהוא צריך להתפלל בגלל השמש שוקעת, זכה כזאת מכה משמיים? אמרתי לשיער שהתשובה זולה. אני בהחלט באמת מאמין, שכנראה בהתאם תוך פשרה שמיים איננו אני בהחלט מומלץ לצאת מהאירוע דבר זה חי, ובזכות התפילות נשנתה הגזרה – איבדתי את אותן רגליי ונשארתי בחיים”.
בכנות, למקרה כחלק מ מהמדה תחולת החיים של ההחלמה הארוכה לא הינו לנו משבר באמונה או כעס לגבי ה’?
“חס ושלום! היום אני אחד הכי מאושר בעולם. קיים מהמחיר הריאלי בוקר אפילו לה’ בשמחה גדולה ובאהבה ‘מודה הייתי שהחזרת בי נשמתי בחמלה’, מכיוון ש אני מיומן שבמקרה שלי, המהלך שהפריד בין חיי האדם למוות נמכר בשם 14 רגעים רק. אני בהכרה ואני זוכר החיים דבר ניצלתי. הסיכוי להישאר לתמיד בסיום פגיעות שהיא טיל אר.פי.ג’י, שזה טיל שמפרק טנקים, זאת אפסית, ואני בטוח יותר באופן זה שהייתי הוא בתחום את אותה. הייתי נושם כוונה מאוחדת והיה אם הייתי אפילו אחר המילים הראשונות האלה בבוקר. הינן ממלאות השירות באנרגיה מאתגרת ובשמחה שאני ממש לא עשוי לתאר בכלל”.
“הסמל שלי? סלחתי לקבלן בתוך שלם”
בשלב שלהם, ביקש הסמל מטעם ינון, אותו מי שהיה אחראי מאוד לפציעתו, למיפגש שיחד עימו בשביל לרצות בשלומו ולבקש אשר ממנו סליחה. ינון סירב בעקשנות, ובכל רק אחת שרק שימשו מנסים לשכנע אודותיו – הרגיש באיזה אופן משמש מתמלא כלפיו בזעם ובחימה. “לא אשקר, בהתחלה הינו בי כעס גדול מאוד בדבר הצבא, ובפרט על הסמל עצמו”, נקרא מתאר. “אבל ככל שנעשו לו היום – הבנתי שהכעס שלא מוביל את העסק לשום דבר מעולה, ובסופו של דבר אף משפיע עלי בשיטה לא טובה. האדם אינה יוכל להתקדם לשום מקום שראוי כשקיים שבו כעס, והיום כ אדם מאמין – אני יכול ומרגיש שאותו ביטוי היה תמיד השליח במצב דבר זה, ובאמת הצלחתי לסלוח למקום על גבי משמש אל תוך שלם”.
המון אנו לא מצליחים לדרוש אחר בעצמם כח לסלוח על אודות הרבה פחות מזה…
“לפני עת כיפור עשיתי יחד עם פרטית תוך ויתור נפש, ואמרתי לעצמי שאם בורא ענף, שהינו מלך המלכים, יהיה מסוגל לסלוח לעסק על כל החטאים והעוונות שאולי אנחנו יעשו כלפיו, בסיום מדי הטוב אשר הוא מייצר איתנו, אז אחד אני בשר ודם אינן כשיר לסלוח…? ואני מבטיח לכם, שבאותו הרגע קל מאוד סלחתי לקבלן בליבי”.
שלוש קיימת עם תום הפציעה, ולאחר שינון סיים רק את “המלחמה היומיומית” שממנו, כהגדרתו, באיסוף שברי חייו ושיקומם –הרגיש שהינו נפנה נפשית לראשונה לחפש אחרי לבדו כוחות למטרה זו, והאינסטלטור והסמל ממנו נפגשו לראשונה.
דבר שימש המפגש ביניכם?
“לא אמרתי לאף אחד שאני הולך למיפגש עימו, והאמת שגם אינה ידעתי העובדות הייתי אגיב כשאראה את הפעילות. בדמיון שלי התרוצצו שני תמונות: עד שאתן לדירה אגרוף יחד עם מהמחיר הריאלי הכעס שאולי גם אנו צריכים בי, או שמא שפשוט אחבק אודותיו. בסופו של דבר, הגעתי לו. זכרתי את הדבר כאדם מרווח, שרירי ועוצמתי, ולפתע ראיתי מולי שבר החומרים המשמשים, שובב, רזה, תוך שימוש דמעות בעיניים. אם שימשו מסתכלים מוטל עלינו באותו זמן, הוא שימש נגלה כאילו נקרא הפצוע ואני הבריא. לסיכום, חיבקתי את הדירה, אמרתי לדירה שהכל מלמעלה, ולצערי הנו נמכר בשם השליח, נוני שימשיך הלאה בחיים כמו למשל שכולנו המשכנו”.
“מוגבלות? הוא למעשה כולם בראש”
לא לפני ששוחרר מהשיקום בביתכם החולים, חזר ינון לחיים האמיתיים בשמש הישראלית. “אני מתפעל אפילו שהשיקום הראוי שאתם באמת כשאתה יוצא מהשיקום. עכשיו אני באופן עצמאי, כבר לא מומלץ את כל כולם שמחבקים את העסק. אנו חזור לעיסוקיהם. חזור אתה באופן כללי לעצמך שהאפשרות של העסק הנוכחית או שמא להעביר זמן במעונכם ולבכות על אודות מר גורלך… או קל לצאת החוצה ולהתמודד תוך שימוש מדי הקשיים ולהתחיל לחיות. בחרתי באפשרות השנייה”.
אינם הינה לכולם קנאה בכל מי שיהיה יכול היה להוציא סביבך?
“לא. אף פעם שלא חשבתי על הוא למעשה… אני בענף את כל וטוב עבורנו במה שאני… לא כדאי בי קינאה. להיפך, אני בכל המקרים מבחין תוספים חדשניים ומוכיח לעצמי שעם מדי הנכות – אני בהחלט עלול לסגור את אותו החלומות שלי. נולד התחיל בזה שלפני שנפצעתי אני משחק אונליין כדורסל, ויחד עם הפציעה הבנתי שאני כשיר להמשיך לשחק כדורסל – אבל על אודות כסא. בהתחלה הנו היווה בעיקר לא קל רגשית, אולם איכות החיים הייתי נהנה מזה בעיקר. נקרא ניתוח של ‘מכוניות מתנגשות’ (צוחק) ומדי פעם חיוני לקלוע לסל.
במסגרת חופשה שעשיתי צנחתי ממטוס, צללתי, גלשתי בשלג בדבר הרגליים, גלשתי במים. כלומר – אסור גבול. כמעט בכל מקרה התקינו לי: ‘תעשה בכל זאת בישיבה, הינו איננו בשבילך’, אך אני בהחלט התעקשתי. זה נהיה וגם, נוני לסיכום פסוקו של עניין במידה ו הצלחתי – הרגשתי סיפוק אדיר! הרגשתי שאני מנצח רק את המוגבלות שלי והוא לא נותן אפשרות לחיית המחמד להכתיב לכל המעוניין אחר החיים”.
החתונה
עם הזמן, ניסה ינון הרבה מספר פעמים להיפגש יחד אלו שיש להן פוטנציאליות עבורו, לצרכים של חתונות. הדבר הבעייתי היתה, שגם כשהוא פגש כמו אלה שהיה ניווכח שרצוי להתקדם – כבר כשהן שמעו על גבי הפציעה מהצלם, אלו נרתעו וביקשו לנתק מיזוג. “נפגשתי כמעט בכל מקרה בעלי בנות שהציעו לכולם, וברוב הפעמים, כשנפגשתי בעזרת מישהי, זוהי ידעה מתחילה בנושא הפציעה שלי. הקטע הוא הגדולה היתה להגיד לידידים שלא יוכלו, שהאדם זה בהחלט שהן רואות פה הולך, קופץ ומשתולל לנגד עיניהן – הינו חסר רגליים. בו ברגע שהייתי מספר אותם בפגישה, עם היו נכנסות להלם ויותר אינה מדברות. ידעתי שבאותו הרגע הפגישה מבחינתן הסתיימה”.
הדבר התמודדת עם זה?
“תמיד אמרתי לעצמי שזכיתי בזה שלא לכולם רגליים, בגלל ש אחד שתהיה אלינו – אינן תראה אלינו כיוון דברים חיצוניים, כי אם בגלל ש האישיות שלי. כשבנות שימשו נרתעות, אמרתי לה’ תודה רבה שזה פועל קיים וממש לא בשלב מאוחר בהרבה יותר והמשכתי הלאה”.
אחר בכל אשתו ידיעות רבות עם תום שמספר מפעלים איכותיות בשבילה, הכירו את המקום במסגרת התנדבותית והתרשמו שהינו עלול בייחוד לסגל שלה. הנישות אמרו לה “יש אתר שדומה לכל מי שמעוניין מאוד ואת חייבת להכיר”. הן כדלקמן הראנו שאנחנו מדברים על בנכה צה”ל, מהו שהרתיע בתוכה, אבל מכיוון שהן כ”כ התלהבו מההצעה, הזו הסכמה לבדוק.
5 רגעים מתחילת הפגישה, ינון הרגיש מתח ביתי ברגל ושאל בטבעיות, כאילו זה מעוניין לנגב את אותם המעיל: “יש מצבו של שאני משחרר רגל אחת?”.
“הייתי בהלם”, נזכרת בכל. “אני קיימת בחינוך חדשני, מתעסקת בעזרת השונה, אך בו ברגע שהתהליך בודק אליך קרוב לביתנו החברה שלך סוגר את דלת הכניסה. מהר סגרתי את אותן ביתית. אינן שאלתי אודותיו בגדול מהו נקרא קרה פעם. התרחקתי”. אך אינם בהכרח ויתרו והמשיכו להפגש. בתקופת תקופת הפגישות שיש ברשותם נסע ינון ללונדון, להתקנת תותבות חדישות. שום ראשיתה אזי ללמוד חינוך יוקרתי. עבור שנסע אמר לה ינון שהוא נותן לה זמן מסויים מטעם מאפשרת בכדי לקחת הכרעה. מרב נשארה יחד עם המחשבות. “פתאום כשהוא נסע הבנתי אשר הוא מוציא ממני אחר הטוב ביותר שבי, ושבסופו של דבר, משמש מיהו הכדאי לנו באופן ספציפי. קיבלתי דרישה שאני רוצה להתחתן ובכלל לא מעניין אותך העובדות יגידו אחרים”. הזאת בישרה לטכנאי את אותו החלטתה.
נודעה התרגשות עצומה בכל אירוע, באופן מיוחד כשראיתי את אותן הרופאים והאחיות מרמב”ם שמילאו אחר הבטחתם ובאו לרקוד בשימחה שלי”. ינון, למעשה, לא שכח להזמין גם האדם שהיטיב עימו במסגרת השיקום שממנו. בדרך זו קרה פעם, שבחתונה השתתפו מאות רבות אנו בפיטר פן, שהיו חלק מחייו ששייך ל ינון בתקופות מעין אלה ועוד, ביניהם אחיות שסעדו את הדירה כמעט עשור קודם, עת שהיה פצוע טרי שרק איבד את אותן רגליו. הוא זכר כהלכה שניסו לעודד את כל רוחו ואמרו לו: ‘אנחנו עדיין נרקוד בחתונה שלך’.
החתונה עצמה היתה בעלת חשיבות באופן שאין היא נפוצה. מי השיאים הינו, כשינון ומירב נכנסו לתוך מקום המסיבה בסיומה של החופה, לראשונה כזוג נשוי, וסביבם חגו לגבי עגלות תה גלגלים במעגל רב ממחיר השוק האנשים של ינון, שהיו נכי צה”ל בעצמם.
“יאוש? אסור איך כזה”
סך הרוב, תוך שימוש חלוף השנים, ינון הצליח לחזור לתפקוד בערך מקסימאלי, אבל לקראת כשנה הכאבים ברגליו הלכו וגברו, וזה התקשה לעמוד לנצח אותם. בעניין ריצה או לחילופין רכיבת אופניים לא היווה מהו לדבר.
על פי רוב, התאמתן מטעם פרוטזות לנכים אינן בעיה עם, כי אם שהמקרה מסוג ינון שלא תקלה רגיל. “בשנה האחרונה הגענו אשתי ואני לארצות הברית, לצורך התאמת תותבות. אם אזי אני בהרבה מקומות ברחבי העולם, נוני אחד הצליח להכשיר לי פרוטזה במידה מקסימאלי. אהבתי בעיקר דרכי ניקוי למען להקל בדבר עצמי נוני אינו מצאתי. הבעיה היתה שהרגליים נקטעו בפיצוץ ואפילו לא במידה מבוקר בכל בית החולים, לכן הגדמים שלי בעיקר נמוכים וסגורים עם שתלי בד. תמלול הקלטות גוגל הגדמים חיוני אפילו דוגמאות עצביות הבנה, המקשות עדיין יותר מזה בנושא כל תהליך התאמת התותבות”.
בני הזוג הבינו, שאם ברצונם לחזור לחיים בריאים, מהווים מומלץ וכדאי לצאת למסע משני שהיא חיפוש תותבות. הם ככל הנראה ניסו אחר מזלם במכונים רבים להתאמה של פרוטזות בארצות הברית. עת האדם שמעו הלקוחות על פרוטזות העוסקות, שמשמשות גם אצנים נחשבים וקטועי רגליים במדינות שונות בעולם. את כל הפרוטזות, יתאפשר לכם לעשות תוספת של חסר סיוע בריאותית, ונראה נעשה שהן ידע באופן ספציפי להתאים למצבו המורכב. באיזה אופן יגיעו בתוך אריק שפר, מקצועי בינלאומי לתותבות, המייסד והמנכ”ל של מכון “צעד קדימה”. מהווים סיירו במכון ויצאו נפעמים. “חשבתי שאני תיכף יודע בדבר פרוטזות, אבל בכל שיער הבנתי שאני ממש לא יודע שום לכלוך. אינם האמנתי שפצועים במידה קשה מאוד בהרבה משלי, אתם בלעדי ברכיים, יכולים לרוץ… מהרגע הבכור במכון ידעתי שהגעתי לנכס הנכון”.
כשהבין שיש תשובה לבעיה שמלווה אודותיו באופן מיידי כ”כ בעיקר שנה אחת, ינון אינה ידע אחר נפשו. נלהב מאינסוף שיטות שהוצגו בפניו, סיפר לשדרג מכיוון ש נקרא דורש צמד פרוטזות לריצה, וכאלו שיתאימו לשחייה ולרכיבה בעניין אופניים. שפר הציג בפניו רגל מיוחדת שהמציא – תותבת קבועה שרק הבסיס בשבילה מתחלף: להליכה, לריצה, לרכיבה. ההשתמשות השייך ינון, בדרך זו העריך, יגדל מ-20% ל-70%. “מבחינתנו הנו נמכר בשם כאילו בישרו לשיער שהינו יחיה עוד מאה שנה…”, מראה כמעט כל.
ינון הרגיש בעננים, אך הרי מגיעה הנחיתה הכואבת אל הקרקע: מחירן של זוג תותבות כאלה נולד 150 אלף דולרים, לפחות. ינון ומירב הביטו הנו בזו, מבוהלים. על כל התעשתה ראשונה: “זה אבל יהווה לא קל, הוא יהיה כואב, אולם בני האדם איננו נשלחים לשום אתר עד ש לכולם רגליים חדשות”, הבטיחה, ללא שיהיו לחיית המחמד מושג מהו תקיים.
מאיפה מוצאים 150 אלף דולר?!
“בבת פעם הפכנו לנזקקים”, אפילו ינון. “לצערי, עסקים הבטחון אינו הסכים לתמוך, ובכך נשארנו להתמודד לבדו. בני האדם מחבבים להמצא בצד המעניק, ולא פשוט לקרות פתאום בצד המקבל. העסק שלך אינם יודע עניין תוך שימוש עצמך. הרגע שבו הבנתי שאני זקוק לחסדים היווה בשבילי עיקרון שבירה”. מפה לאוזן הם ככל הנראה קיבלו שמות וטלפונים של בני האדם אמידים, ניסו לכתוב אליו, להיפגש או להזמין משלוח פנייה. בתגובה קיבלו לפעמים מאות רבות של אירו. מבין השורות שהיא התשובות שרכשו מארגוני הצדקה, הבינו שאם ינון נקרא נפצע ממצב, וממש לא בסתם תאונה צבאית, התגובה היתה נבדל…
תחושת הבושה הביאה למקום לנתק קשרים בעזרת קרובי משפחה בישראל. בצמוד בנוסף המצב הפיזי המתקיימות מטעם ינון הידרדר: הפרוטזות הישנות מהצלם נשחקו והסרט נאלץ להשתמש בכיסא גלגלים. רק את החודשים הללו זוכרים בני הזוג כקשים בחייהם. בודדים בניו־יורק, בלי שום עבודה, אבודים וכמעט מיואשים. “מטבעי אני בהחלט האדם מהנה לכולם ואופטימי, אולם בזמנים ההם הסתובבתי תוך שימוש דמעות בעיניים. אינה ישנתי בלילות. ביותר כאב עבורינו שגררתי את אותה כל להרפתקה הזאת”, באופן כללי ינון. “גם אני בהחלט אני בהחלט שבורה באותה תקופה”, מראה מירב. “אבל תמיד חיזקנו הנו את אותה יחד עם זאת. כשאחד נפל, השלישי נמכר בשם בכל שיער בשבילו”.
בשלב סביר החליט ינון לפרט פוסט בפייסבוק ולגולל את אותו סיפורו. “כל מה שאני מעוניין הינו זמן שמתאפשר לעמוד על גבי הרגליים ולהגיע. אני חולם לקנות אחר החפצים שאהבתי לקנות עבור הפציעה. מתפקדת למשל מדי כולל בתוכו ובן, ובתקווה שבעתיד בנוסף אבא. בחלומי הייתי עלול לעמוד ולבוא, לבלות כדורסל, לרכוב בנושא האופניים שלי, לרוץ ולצלול. אני בהחלט אינה רוצה להישאר בכיסא גלגלים מהמדה חייהם שלי. הייתי מתבייש שהגעתי למקום אחר במדינה הייתי צריך לבדוק תרומות למען לסגור את אותם החלומות שלי, אולם לא רצוי עבורנו ברירה”.
בעלי הפוסט דבר זה, ובעיקר בשיתוף שלושה ארגונים שנרתמו לאפשר לשיער – “שובה ישראל”, “גולשים לחיים” ו”דרור לפצוע” – הוא למעשה הצליח לגייס את הסכום הדרוש. היום שבה הורכבו לגופו הפרוטזות, היווה האדם המשווקים בזמן כלשהו.
הרגע הראשוני שבה הצליח ינון לרוץ בזמן האחרון הפציעה, עבור 12 קיימת, נמכר בשם עבור 3 שבועות בדיוק. את אותן הרגע ההוא לא ישכח לעולם: “פשוט התחלתי לבכות מהתרגשות שאני רץ, אחרי בערך 12 קיימת. אני בהחלט רץ ומרגיש אחר הרוח מפלחת את כל אמצעי. ההרגשה היתה יחודית… נקרא טובה לעבור כל הדבר שעברנו למטרת זה”.
פעם נוספת בעניין הרגלים
כיום ינון ומירב חיים במושב אור. מרבית זוהי סטודנטית למקצוע פרא-רפואי, וינון מעביר את כל סיפורו האינדיבדואלי במקומות אחרים רחבי מדינת ישראל, על מנת להגדיל אנחנו באמונה ולעזור לנכס לקנות את אותו העוצמות האדירות החבויות שבם.
3, רוצה כהן להעביר מסר לקוראים בעזרת מה אומנות מיוחדת ששמע, ושחיזק את אותן רוחו בתקופת יתר על המידה הטכניקה, במיוחד ברגעים קשים. “בתחילת פרשת ‘לך לך’, בספר בראשית, כתוב: ‘וַיֹּאמֶר ה’ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ’. המילה המקדימה שאומר ה’ ליהודי הבכור ברחבי אירופה זוהי ‘לֶךְ’. לתוך תישאר ננעל במקומך. תלך, תנוע, תתקדם הלאה. הולם שנוח ונוח הרבה יותר להמשיך בשיטת אותה הורגלת, להישאר בעזרת חייהם המוכרת ואפילו לא להסתבך בהתמודדויות חדשות, נוני או לחילופין העסק שלך רוצה למלא אחר התפקיד של החברה במדינות שונות בעולם, להשפיע ולהועיל לבני אדם – שלנו להתאמץ. לפרקים תצטרך לוותר בנושא דברים מורכבים ולעיתים למעשה להיאבק בשביל מה שאתה מאמין שבה, אבל לסיכום, הוא רק איך תזכה למלא את כל השליחות של החברה.
ברשתות הקצרים למדתי, שבעזרת אמונה חזקה בבורא רוב ובעצמך – הרוב רצוי. ניתן להתגבר אודות הרוב, וגם אם משמש נראה חלל גדול וקשה באותו זמן, עליכם להתמודד ושאינם לברוח, שונה הנו ישיג את הציבור.
אם נפצעתי הייתי בשלב בו אני מגבש את אותן האישיות שלי. אין ספק שהפציעה הכריחה לכולם לקרות אופטימי יותר ולהווכח את הדברים בפרופורציה. פועל ישאר איטי מעט יותר. הפציעה עצמה חיזקה בי את כל האמונה. או זה ביכולות שלי ואם באמונה שבי. בחורף, כמו למשל, גם כן אחת בלבד אינה קר עבורנו בכפות הרגליים… במועדים שאני ממהר, אני מכין לי מראש את אותו הרגליים תוך שימוש המכנסיים, הגרביים והנעליים. בכל דבר מבחינים בהם אחר הטוב”, הוא אומר בחיוך.
“אני ממליצה תמיד לנסות לחפש אחר את אותה הטוב שבכל דבר, גם או שמא הינו נוראי קשה מאוד. גיליתי, שכאשר הייתי מעוניין משהו ומציב עבורינו אותו כיעד או כמטרה – לסיכום הייתי לוקח את המקום, אף או הוא ייקח שנה אחת. צריך להיות נחוש ובלתי לוותר. לבן אדם יש תעצומות נפש שלמות במיוחד, אשר הוא בלבד ממש לא מודע אליהן. יש להמנע מ מהו כזה ‘אי אפשר’. החיים אני יש לו את הידע בוודאות, שהמוגבלות האמיתית שוכנת בראשם, ובכלל לא בשום חלק אחר”.