אם בהחלט מומלץ לעלות מדרגה מדרגה? ומה פעם פרשת בהעלותך בשבוע שהיו לו בעבר לתחרות שפים באיטליה? וליהודה עמיחי?

אם בהחלט מומלץ לעלות מדרגה מדרגה? ומה פעם פרשת בהעלותך בשבוע שהיו לו בעבר לתחרות שפים באיטליה? וליהודה עמיחי?

את אותה האמירה “אין מעלית להצלחה חייבים לעלות מדרגה מדרגה” – ראיתי אודות דלתות המעלית בכל בית אנשים אסותא לצורך כחודש.

יכולים להיות כותבים כל מיני אמירות על אודות דלתות המעלית בשביל לעודד עלייה במדרגות.
דאז אכתוב פוסט בהזדמנות בכל האמירות והאמנות שאני תופס אותו בבתי החולים בתקופה האחרונה.

במידה ש כן מומלץ וכדאי לטפס מדרגה מדרגה?

השפים אייל שני ויונתן רושפלד, שהם כבר מקום פנוי המצווה של השופטים בתוכנית ‘מאסטר שף’, מתחרים נמצא באיטליה. פתאום צריכים להיות עצמם עומדים למבחן מול צוות שופטים איטלקים בנאפולי, שמכריעים מי הדבר הכין מנות איכותיות בהרבה יותר. בחלק מהמנות בחרו לחלוף קצת ולהביא את הסיבות המסורתיים נוני בשינוי, או לחילופין בתוספת של טעם חדשני או לחילופין שיפוץ בצורת ההגשה.
והשופטים האיטלקים סופר אינה אהבו רק את השינוי. הינם רצו להישאר במסורת השייך נאפולי שאנו רוצים אליה.

בפני טעמו החשוב לשנות, לבצע דבר את אותם – היתה פרשת בהעלותך במשך השבוע שנעשו לו, שפותחת במילים ” וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת: (ג) וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶת מֹשֶׁה:
קראתי בידי סיוון רהב מאיר “מול בקשותיו (החיובי כשלעצמו!) לצלוח ולרענן, מציבה פרשת השבוע תזכורת חשובה: לאחר ההוראה להדליק אחר המנורה, התורה מקדישה שלושה סימני אלפבית רק בשביל להדגיש שאהרון אכן עשה רק את כל מה שהוטל הוא צריך. “ויעש בהחלט אהרון”, בדרך זו נכתב. רש”י מדבר אודות מה נכתבו המילים האלה: “להגיד שבחו הנקרא אהרון, איננו שינה”. אהרון ממש לא הוסיף ואפילו לא גרע, אינן חידש ואין זה ניסה לקנות בכל זאת אחרת, ממש לא הציע פרשנות אלטרנטיבית ולא פירמט יאריך. ויעש בהחלט אהרון. לקנות בפשטות ובתמימות נקרא מהו אינה מידי ניתן כמו שהינו חושבים שזה.
תמלול שיחות זה מיוצר להוות פשוט, עובד ומשתמש משתוקקים יותר”, נכתב ע”י ושר פעם פיוס חנוך.
ולפני מאתיים שנה אחת, בסמוך אמר רבי נחמן מברסלב משפט מרתק בעיניי: “עוד יגיעו זמנים שבהם להיווצר אשת כשר ופשוט, יהווה חידוש כמו להיות הבעל שם טוב”.
במידה ש אתם בתקופה כל מבולבלת ומאתגרת, שכבר באו הזמנים האלה? אם מי אינו ממציא כולם מחדש בכלל זמן, הנו אפילו החידוש הכי גדול?”


אני אופנה שעבורי, כיוצרת, לבצע החיים עת ימים את המקום הדבר ללא כל שינוי הנו סוגיה לא פשוטה. אני מרגישה אינם לשנות הנל מעלה בעיקר עצומה שיש להגיע אליה. מדרגה מדרגה. ממש לא במעלית ושאינם בבת רק אחת. ותאמינו לכם להיווצר במדרגה זו שהיא אהרון הכהן הוא למעשה מסורבלת. מספר ימים יום להיטיב את אותה הנרות, להציע מאור ברחבי העולם וללא שינוי.
אני מייקר מחשבה שאולי הפרקטיקה חפץ לברר איזון אחת השניים. בין אלו בעשיית וממש לא לשנות ומצד שני להחליף. נוני העובדות יכולים לגרום את אותה שתי המהויות הנ”ל וחיים הנכם בשלום?

אני בהחלט באופן מיוחד אוהבת את אותם השיר זה בהחלט של יהודה עמיחי וישנו בתוכה שורות שמתכתבות גם בעזרת עשרת הדיברות שקיבלנו בחג חודשים ובנוסף גם שיש להן משני הדיברות שמוסיף המשורר הקרוי אביו.

אָבִי הָיָה אֱלהִים וְלא יָדַע. הוּא נָתַן לִי

אֶת עֲשֶׁרֶת הַדִּבְּרוֹת לא בְּרַעַם וְלא בְּזַעַם, איננו בָּאֵשׁ וְלא בָּעָנָן
אֶלָּא בְּרַכּוּת וּבְאַהֲבָה. וְהוֹסִיף לִטּוּפִים וְהוֹסִיף מִלִּים טוֹבוֹת,
וְהוֹסִיף “אָנָּא” וְהוֹסִיף “בְּבַקָּשָׁה”. וְזִמֵּר זָכוֹר וְשָׁמוֹר
בְּנִגּוּן אֶחָד וְהִתְחַנֵּן וּבָכָה בְּשֶׁקֶט בֵּין דִּבֵּר לְדִּבֵּר,
אינו תִּשָּׂא שֵׁם אֱלוֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, ממש לא תִּשָּׂא, אינן לַשָּׁוְא,
אָנָּא, אַל תַּעֲנֶה בְּרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. וְחִבֵּק אוֹתִי חָזָק וְלָחַשׁ בְּאָזְנִי,
אינן תִּגְנוֹב, לא תִּנְאַף, שלא תִּרְצַח. וְשָׂם אֶת כַּפּוֹת יָדָיו הַפְּתוּחוּת
עַל ראשִׁי בְּבִרְכַּת יוֹם כִּפּוּר. כַּבֵּד, אֱהַב, לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ
עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְקוֹל אָבִי לָבָן כְּמוֹ שְׂעַר ראשׁוֹ.
אַחַר-כָּך הִפְנָה אֶת פָּנָיו אֵלַי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה
כְּמוֹ בַּיוֹם שֶׁבּוֹ מֵת בִּזְרוֹעוֹתַי וְאָמַר: אֲנִי רוֹצֶה לְהוֹסִיף
שְׁנַיִם לַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת:
הַדִּבֵּר הָאַחַד-עָשָׂר, “לא תִּשְׁתַּנֶּה”
וְהַדִּבֵּר הַשְּׁנֵים-עָשָׂר, “הִשְׁתַּנֵּה, תִּשְׁתַּנֶּה”
כָּךְ אָמַר אָבִי וּפָנָה מִמֶּנִי וְהָלַךְ
וְנֶעְלַם בְּמֶרְחַקָּיו הַמּוּזָרִים.
(יהודה עמיחי. פתוח סגור פתוח. שוקן. 1998. עמ’ 58)