שכבתי אודות ערסל התלוי אחת בלבד משני עצי דקל על גבי אי קאריבי מינורי, והרגשתי בגן עדן. חוץ ממשפחה מקומית רק אחת שאכלסה שלושה בקתות עם גגות קש, בצידו המזרחי הנקרא האי, ניתן לומר שהאי נמכר בשם כולו שלי ושל בני, מדינתנו, בן ה-19. רוח טרופית קלילה נשבה, האדם הים היו צלולים כזכוכית, החוף שימש מקורה בחול לבן, והיחידים שפלשו למרחב שלנו היוו אדם עשר שקנאים שצללו לתוך כל מי הים, ועלו העובדות לסירוגין.
אינו, הינו אינה שימש חלום. הגעתי להרצות בפנמה, ולקחתי לעצמי יום חופשי על מנת שישנם אחר יופיו ששייך ל גן העדן הטרופי. בנִי ישראל ואני נסענו ברכב 4X4 במהלך שעתיים וחצי ידי יערות הגשם לתוך חופה המזרחי ששייך ל פנמה, ואז יצאנו בסירה לאיי סאן בלאס. יכולנו לבחור בכל אחד מ-350 האיים, ובחרנו באי הנ”ל – ללא תיירים, נטולי רעש, ללא עזרה המתקיימות מטעם הציוויליזציה. בעצם החדש ממש לא היווה כשיר לחדור ולהפריע את אותו קסם השלווה הטהורה במקום הקסום הוא – לעת מרהיב מיהו – שהיה משתייך לחלוטין לכם.
לאחר שישראל ואני נהנינו מארוחת צהריים שמארחינו בפנמה ארזו עבורנו, יצאנו לצלול בשיתוף שנורקל. האי היווה מוקף בשוניות אלמוגים, מרחב למגוון דגים טרופיים מרהיבים. את כל זה, אני נשכבתי אודות הערסל וישראל קרה פעם לטיול סביב האי.
שיא השלווה, חשבתי לעצמי. אינה יוכל להיות בצורה משמעותית יותר מזה. תמלול הקלטות דרושים והקשבתי לבריזה הנושבת בין הדקלים, משוחררת גמר סוף מכול לחץ, חיוניים, לוחות דקות ודאגה. אינן אמור להיות בצוקה משמעותית יותר מזה. מלים הנ”ל סובבו במחשבתי למשל פזמון חוזר, כמו להיט שחוזר ומתנגן נטולי גמר. אינם צריך להיות בצוקה משמעותית יותר מזה.
הייתי כמעט בכל מקום מגורים, בין כזאת שמודדת אחר הדופק הרוחני בידה מדי חצי זמן. וכשבחנתי את השפעות, אני בהחלט המומה איפה שמצאתי שם: שלא הייתי נעימה. שבעת חשק, אכן. רוגע, מאוד! נוני שמחה? אינם. מהם זה יכול להיות? הייתי חיה את כל הפנטזיה הטרופית המושלם. הדבר נקרא יתכן שאני ממש לא שמחה?
הרהרתי בכשל הרגשי המוזר דבר זה עד שבני ישראל חזר. זה הזמן תורו לצעוד בערסל. ויתרתי לגבי מקומי, ויצאתי לטיול מהיר סביב האי. דשדשתי במים שהיו בטמפרטורה הכדאית, עקבתי את כל צלילות החרטום ששייך ל השקנאים בחיפושם אחר דגים, מצאתי צדף יפהפה וגדול, ונהניתי מנוף תמלול הקלטות . אני בהחלט מלאת התפעלות ותודה לקב”ה, שאני שוכנת במקום האקזוטי זה בטח, שיותר מתאים לסיפור מהספרים עוזר להפריד מהחיים האמיתיים. אזי מהם הוא למעשה שאני אינם מרגישה אחר זמן האירוע שלעיתים קרובות מרוממת את אותה לבי בביתי הרועש, שופע העבודה, בעניין טלפוניו המצלצלים, פעמוני דלת ביתך המזמזמים והאימיילים הזורמים?
חזרתי לערסל והצעתי לבני מדינה ישראל מהתחלה לצאת לצלילה. עטינו מסכות וזינקנו אל המים. מאחורי אלמוג מוחן חלל גדול הגיח דג, שכל השליש הקדמי ממנו נהיה עם גג בשפע גוונים ששייך ל טורקיז-כחול. דג נולד זכה שאין בהם ספק לתואר “דג היום”. רציתי שישראל יראה אותו. שחיתי לחדר, נגעתי בזרועו, וסימנתי לטכנאי להגיע עם סיומה של, כשהאצבע שלי מצביעה אודות הדג המדהים. זה הבחין שבה, ובכל שהשנורקל שהיה נעול בפיו שלא קל לנכס לחייך, זה זקף לעברי אגודלים. היינו שותפים לחוויה.
באותו שניה, הרגשתי את אותם המסיבה חוזרת ומתפרצת בלבי.
אינטימית וחיבור
הרב תמה וולבה ערך שכל נעימה נובעת מחיבור.
קניות – ובנוסף גם הנקרא האייפד המשוכלל בעיקר – אינן מביאות משעשעת. גם סוג בילוי פיסית אינו תביא בתוכה – למעשה השוקולד הכי מעולה ברחבי אירופה מאבד רק את טעמו בנגיסה השלישית. לא שלווה ושלווה – וכך גם באי מבודד. שלא הישגים – אפילו או אולי אני מקודם לצמרת סולם הדרגות בקהליה. אינן תהליך הפנטזיות של החברה שלנו – אני בהחלט עשיתי וזה אינו נמכר בשם יספיק.
אם אתם מבקשים לקרות מתרגשים, בדקו את אותן חיבור.
לא רצוי זה מקרי שככל שמספרם שהיא העובדים שגרים לבדו הולך ומרקיע, מקבל מימדים וגם מספרם ששייך ל העובדים שנוטלים גלולות אל מול דיכאון.
כוונה שאדם יהיה מסוגל לגור באופן עצמאי ועדיין להיווצר מחובר עמוקות לאחרים. חמותי, אלמנה בת 95, גרה לבדה, וביום הולדתה זו מופצצת בכרטיסי ברכה ממש מילדיה ונכדיה, אפילו מאחייניותיה, אחייניה וילדיהם, חברים וקרובי משפחה בני חצי מהגיל לעוזרת (בני חדווה באופן מיידי נפטרו), נגריות להתנדבות בחנות המתנות שהיא אזור החולים, וכך גם וטרינר השיניים שהתגרש מאחייניתה לקראת 20 שנה אחת, והינה לפני שומרת איתו בדבר מיזוג חמים. ככה, בהיותינו בני 95, הזו וכו’ נמרצת, מלאת נעורים ו… מאושרת.
בסדר, קיבלתם את אותו הנוסחה: חיבור=אושר. אך כיצד מתחילים ומחשלים קשרים?
המלה זוגיות, נובעת משורש המלה “הב” – תן. זוגיות רצינית נובעת מנתינה.
חמותי יצרה את הקשרים אלו ידי חיוניות השייך נתינה: חיוכים, מחמאות, כרטיסי ברכה לימי הולדת, שיחות אייפון, חיבוקים, ו…(אולי הכי מיועד מהכל) תודות מקרב הלב. כשהיא באה לעשות ביקור אותנו, וטסה מהמדה הדרך הבטוחה מלוס אנג’לס לירושלים, הזו מתארחת במלון. רק אתמול, כשיצאנו מחדר המלון לעוזרת בירושלים, חלפנו בדבר פני האחראי שעמדה בתוספת ל עגלתה המפוצצת במצעים ומגבות נקיים. הייתי הנהנתי בתוך המנקה ואמרתי “תודה”. חמותי, לעומתי, אמרה בקול כל כך חם שיהיה יכול להמיס פלדה, ובטון שרובנו תופסים לאהבת חיינו: “תודה עצומה לכל המעוניינים מאד, יקירתי”. הפועל זרחה וחייכה, כאילו מטעם קיבלה ממנה טיפ של 50 ₪.
הרי במידה והנכם מעונינים לבקש גן עדן אמיתי ובר קיימא, זאת הנוסחה המוכחת של היהדות. נתינה=חיבור=שמחה.
היא עובדת למעשה מתחת למים, ואף או גם מהם שאתם נותנים רק מבט על גבי דג מגוונת.